רעבים? שווה לעצור בנס-ציונה

 
עודכן 07:27 23/06/2015
מתן שופן

מתן שופן יצא מגבולות תל-אביב לחקור את "ציונה", בית-קפה קטן ומבטיח בנס-ציונה. על הדרך הוא מצא רביולי נפלאים, פולנטה מדויקת ושמות לא שגרתיים למנות

 
 
 
 
 
מיתוג מצליח לייצר אוירה וציפיה עוד לפני שנכנסים. מסעדת ציונה
מיתוג מצליח לייצר אוירה וציפיה עוד לפני שנכנסים. מסעדת ציונה צילום : גיא חמוי
 

כאשר צועדים על הרחוב הראשי של נס ציונה, קשה לא להבחין בשלט יוצא הדופן של מסעדת "ציונה". הוא אינו צבעוני, מנקר עיניים או גדול במיוחד. שלט קטן, לבן עם כיתוב שחור שמזמין להיכנס פנימה. אך על רקע הפיצוציות וחנויות הבגדים המקומיות, השלט הזה, עם הפונט והעיצוב המדויק, בולט בשוני שלו. זו דוגמה מצוינת כיצד מיתוג מצליח לייצר אוירה וציפיה עוד לפני שנכנסים פנימה.


לא בכדי אני מתעסק בשלט של המקום. אנחנו רק אנושיים, ואני מתוודה שיש לי ציפיות מסוימות כאשר אני מגיע לאכול מחוץ לתל אביב. אני האחרון שידאג לטפח את הבועה התל אביבית, ואין מאושר ממני לחקור את הקולינריה ברחבי הארץ, אך הניסיון מלמד שנדירים הם המקומות מחוץ לעיר הגדולה אשר מצליחים לייצר חוויה שלמה ונכונה. כזאת היא מסעדת "ציונה", והבנתי זאת ברגע שנחו עיניי על שלט הכניסה.

 

 
נדירים הם המקומות שמצליחים לייצר חוויה נכונה. מסעדת ציונה
נדירים הם המקומות שמצליחים לייצר חוויה נכונה. מסעדת ציונה צילום : גיא חמוי
 

שביל קטן מוביל לחצר גדולה ולבניין מגורים ישן שהוסב למסעדה ולגלריה. החצר עמוסה עצים, גרלנדות ופרטי עיצוב שונים המוצעים למכירה. העיצוב הוא אקלקטי, כאילו מקרי, המשרה אוירה נעימה, מזמינה ובייתית. השירות הוא אחד מנקודות החוזק של המקום; חייכני, מקצועי ובקיא היטב בפרטי המנות. שווה גם להקשיב להמלצות של הצוות, כי כל המלצה שהתקבלה הצדיקה את עצמה. לעומת זאת, התפריט האקלקטי-מדי מכיל רשימה ארוכה של מנות שקשה למצוא חוט מקשר ביניהן. כבן מזל תאומים, לרוב אני מעדיף תפריט מהודק יותר, לא רק מבחינת סגנון המטבח, כדי לא ללכת לאיבוד ולהתחבט שעה מה להזמין.


המנות המוגשות ב"ציונה" הן גדולות ונדיבות, ושמים לב לזה כבר ברגע שמתיישבים ופוזלים לשולחנות מסביב. בשעות הערב, ציונה מציעה תפריט של מנות ביניים האידיאליות לחלוקה, והאמת שזהו גם החלק היותר מעניין בתפריט. התחלנו עם מנה של פולנטה רכה וחמימה. מרקמה המחוספס והמוצלח הוא עדות להכנתה בצורה המסורתית מגרגירי תירס, ולא מקמח תירס. הפולנטה מוגשת עם אספרגוס בר ופטריות על הפלאנצ'ה וכן עם קוביות גבינה גרוזינית המזכירה במרקמה גבינת חלומי אך טעמה מלוח יותר. מעל הכל ישנה שכבה של פרמז'ן מגורר. זו מנה מוצלחת שעשויה היטב ומשלבת מרקמים וטעמים שונים היוצרים שלם מפנק. החיסרון הקטן של המנה, שהוא בבחינת צרות של עשירים, הוא כמות הפולנטה. יש יותר מדי פולנטה לעומת שאר המרכיבים המלווים את המנה, ופולנטה לבד זה קצת משעמם.

 

 
מנה מוצלחת שעשויה היטב. פולנטה
מנה מוצלחת שעשויה היטב. פולנטה צילום : גיא חמוי
 
 

מנה נוספת מאותו תפריט מיוחדים של ערב היא הקרוסטינים של שירה. שלוש פרוסות לחם גדולות שעברו השחמה, ומעליהן ערימה נדיבה של ירוקים, עגבניות מיובשות, ארטישוק, גבינה כחולה והמון חומץ בלסמי מצומצם. פרוסות הלחם היו קריספיות מספיק כדי לא להפוך לרכרוכיות נוכח הערימה שמעליהן, וזו נקודה חשובה. שוב מדובר במנה מאוד נדיבה וגם טעימה, אך נוטה מדי לטעמי האישי לכיוון המתוק. הגבינה הכחולה נועדה, כך אני מניח, לשבור את הטעמים המתוקים, אך למרות הנדיבות הכללית של המנה, דווקא הגבינה הכחולה כמעט ונעדרה ממנה.

 

 
טעים, נדיב ומתקתק. הקרוסטינים של שירה.
טעים, נדיב ומתקתק. הקרוסטינים של שירה. צילום : גיא חמוי
 

לפני שעברנו לעיקרית, המשכנו עם מנה של סביצ'ה, אשר באותו ערב הותקן מדג דניס. הסביצ'ה מוגש בכוס קוקטייל ובין השאר יחד עם עגבניות ונבטי חמניה. היחס בין הדג לשאר מרכיבי המנה הוא מהמרשימים שנתקלתי בהם לאחרונה. הדג היה טרי, וחובבי הטעם "הדגי" ייהנו מהמנה הזו מאוד, מאחר ויש לה טעמים מאוד מודגשים.

 

 
חובבי הטעם "הדגי" ייהנו מהמנה הזו מאוד. סביצ'ה
חובבי הטעם "הדגי" ייהנו מהמנה הזו מאוד. סביצ'ה צילום : גיא חמוי
 

למרות ההערות הקטנות, זו היתה התחלה מאוד מוצלחת שהכינה את הקרקע למנה המנצחת של הערב: רביולי ערמונים. ביצוע מושלם לפסטה עם שילוב טעמים מופלא ומפתיע של מתוק, מריר וכמהין. התיאור הראשון שעולה לי לראש בחושבי על המנה הוא "עדינות". כיסוני הפסטה עשויים בצק דק שבושל למידת עשיה מדויקת, והם גרמו לי להתייחס אליהם ביראת כבוד. מילוי הערמונים הוא בדיוק ביחס הנכון לעומת הבצק, וגם הוא במרקם נכון של רכות; לא מוצק מדי ומנגד גם לא משתפך בצלחת. הערמונים מוסיפים טעמים עדינים של מתיקות אגוזית, והכיסונים מוגשים עם רוטב על בסיס חמאה עם פרוסות דקות של שקדים מולבנים, פטרוזיליה, שמן כמהין וגרידת תפוז המעניקה את המרירות המפתיעה למנה.

 

 
יראת כבוד אמיתית. רביולי ערמונים
יראת כבוד אמיתית. רביולי ערמונים צילום : גיא חמוי
 

מנה נוספת שיצאה לשולחן היא פיצה שלי. בצק הפיצה מוצלח מאוד, ראסטיק, מנופח וקריספי. מעליו שכבה דקה של רוטב עגבניות וכן כדורלי מוצרלה איכותית. התוספות של פיצה שלי הן תפוח אדמה מדורה, ארטישוק ופלפל ירוק חריף. תפוח אדמה הן לא תוספת שכיחה לפיצה, אך זו יציאה מאוד מוצלחת ולו רק בשל הטעמים המעושנים של "המדורה".

 

עבור הקינוח, הזמנו פאי אגסים ושקדים המוגש עם גלידה מנוקדת וניל, איכותית ולא מתוקה מדי. פאי האגסים עצמו, שלא נאפה אגב במקום, היה פחות מוצלח לעומת שאר הארוחה. הבצק וגם המילוי היו מעט יבשים מדי, והוא חסר היה את העסיסיות הנדרשת המחברת בין כל המרכיבים. למרות זאת, יצאנו מהארוחה עם טעם של עוד, אולי הטעם הקשה ביותר שאפשר לייצר, ותקווה כי יש עתיד לקולינריה גם מחוץ ל"עיר הגדולה".

 

 
בצק מנופח וקריספי. פיצה שלי.
בצק מנופח וקריספי. פיצה שלי. צילום : גיא חמוי
 
עוד כתבות במדור ביקורת מסעדות
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.