נו נו נו ננוצ'קה

 
עודכן 18:15 09/02/2007
לי רותם

הביקור שלנו במסעדה הגרוזינית השאיר בפה טעם לוואי מר, שנבע משירות מתנשא ומחירים לא מוצדקים. העיקר שקיבלנו הרצאה על יין

 
 
 
 
 
חינקאלי גבינות. מעט תפל
חינקאלי גבינות. מעט תפל
הרבה סופר על הננוצ'קה כמסעדה גרוזינית מקורית ויצירתית. הרבה סופר על האוכל המעניין, על הבעלים המיוחדת, על הבר הגדוש כמעט מדי ערב, ועל היצירות הטקסטואליות ההזויות שמקשטות את קירות המקום ואת שולחנותיו, כמו גם את התפריט. הרבה סופר, ולכן הלכנו לשבת שם, כמה חברים, כדי לגמוע את ההוויה, לאכול את המזון שאת שמו קשה לבטא, ולהתרפק על הכריות הרכות.

ואכן, הוקצה לנו מקום על ספה רכה סביב שולחן גדול, ומיד הוצעו לנו תפריטים, ומיד גם הזמנו קנקן מים ראשוני, להתחיל להמריץ את המיצים. זו גם היתה הפעם האחרונה שהקנקן הגיע אלינו מיד. מסעדת ננוצ'קה היא אכן מקום מעניין. יש הרבה על מה להסתכל, ומאחר שהאקוסטיקה לא משובחת, גם הרבה מה לשמוע מהשולחנות הסמוכים. במקרה דנן, אנחנו היינו השולחן הסמוך, רועשים ושמחים, ומקשקשים הרבה יותר מכפי שהשולחנות הקרובים אלינו היו רוצים, כנראה.
 

שירות מתנשא

ואכן, ניכר כבר מן ההתחלה, שהמזג שלנו לא השתלב היטב עם המזג הגרוזיני המקומי, או שמא התל אביבי המקומי? קיבלנו שירות משלושה אנשים שונים. שתי מלצריות שוודאי היו נעימות בהרבה בכל סיטואציה אחרת, ואחראי כלשהו, שהגיע לשולחננו כדי ללמד אותנו דבר או שניים על יין. הסיפור המקומם על היין מיד, אולם בקצרה רק מספר מילים על שירות מתנשא:

גבירותיי ורבותיי נותני השירות, אתם יכולים במחי חיוך לפנק לנו את הערב ובהינף גבה להרוס לנו אותו. בננוצ'קה השירות היה מתנשא, לא קשוב, לא נעים, מבטל וכמעט מזיק, כשעם קבלת החשבון גילינו שנעשו גם בו טעויות לרעתנו. חיוך הוא כל ההבדל בין טיפ של 10 אחוזים לטיפ שמן, והוא עשוי להיות כל ההבדל בין לקוחות מרוצים שיחזרו למקום, לבין לקוחות שיסמנו איקס ויכתבו על כך ביקורת שלילית. לתשומת לבכם.

האדום האדום הזה

ולסיפור היין: בננוצ'קה, כך מנסיוני, אין הקפדה ודקדוק על פרטי היין בתפריט. כך קיבלנו פעם אחת פלאם קלאסיקו 2004 במקום 2003, ובשלב אחר ססלוב מרלו שנת 2005 במקום 2004. היינות מתומחרים לפי השנה שמוצגת בתפריט, ולפיכך, כשהגיע היין הלא נכון, ביקשנו להחליפו או לתמחרו בהתאם. במקום היין הנכון הגיע אל שולחננו בחור צעיר, נראה כי היה מנהל/אחראי משמרת, שנתן לנו הרצאה קצרה ולא בלתי שגויה בנושא יינות אדומים (יין אדום לא מיושן לעולם, הוא לא מיושן בחביות עץ אלון, משהו משונה בסגנון). אותו בחור, שיכול היה לצאת מהברוך עם התנצלות קצרה והנחה קטנה, לא התנצל, לא מצא לנכון לפצות אותנו, ואמר שאם נרצה להחליף – יחליף. הבציר נשאר 2005, והמחיר, לעומת זאת, נשאר אותו מחיר.

אנחנו היינו, כאמור, במצב רוח טוב, והחלטנו שהיין יהיה מספק. אך משלב זה ואילך, לא נעשה ניסיון לשרת אותנו כהלכה. היין היה בינוני לכל היותר, מימי וצעיר מדי, אך הוא עשה את העבודה בהעלאת רמת השכרות סביב השולחן. יין נוסף שהוזמן היה של יקב טוליפ, והיה מוצלח בהרבה מן הראשון.
 

מה אוכלים הגרוזינים

סלט העלים הירוקים הוחזר כמעט בשלמותו
סלט העלים הירוקים הוחזר כמעט בשלמותו
באיזו תדירות יוצא לכם להיות מיעוט קרניבורי בחברה צמחונית? זה מה שקרה לנו בערב המדובר, ולכן גם ההזמנה נעשתה על טהרת הצמחונות, וכללה מספר מנות שונות:
פחאלי - אנטיפסטי גרוזיני (46 שקל), שהיה מיוחד ושונה מכל אנטיפסטי אחר שהגיע אל שפתינו בעבר, והכיל חצילים, מנגולד, ושאר ירקות מוחמצים בעלי שמות פיקנטיים ואותנטיים (אם כי עלי הגפן שהגיעו עם המנה היו משעממים ומעט מעליבים, והיתה תחושה קשה שיצאו הישר מקופסת שימורים במבצע).
סלט ירקות כפרי (36 שקל) שהגיע עם ירקות ישראליים מוכרים וטעימים וכן עם לחמניית תירס וגבינה בולגרית, והיה פמיליארי, נעים ובלתי מפתיע.
חינקאלי גבינות- כיסוני בצק מבושלים במים וממולאים בגבינות (42 שקל) שהתגלו כקרפלעך תפלים למדי, ממולאים בגבינות לא רעות בכלל, ומקושטים בגרעין רימון הזוי. מנה זו הגיעה עם רוטב יוגורט ועשבי תיבול שלא היה מוצלח במיוחד, והאפיל בטעמים על הכופתאות האנמיות גם ככה.
הצלחה גדולה היה האיספנחיס קדה, מאפה גרוזיני במילוי תרד וגבינות (42 שקל) שהוזמן פעמיים והלהיב את כל בנות השולחן השיכורות. מדובר במאפה בצק עלים ממולא תרד, שעושה אותך, כך לפי מחירו, פופאיי, כנראה. העלים הירוקים שהגיעו לצד הספיחס הזה היו לא מוצלחים והוחזרו בשתי הפעמים עם הצלחת למטבח.
עוד הוזמן הפרשבנגי, מניפת חציל ממולא בגבינת עזים ועגבניות ברוטב יוגורט (49 שקל), שהיה מנה מעניינת וטעימה לפרקים, אם כי לא אטרקטיבית למראה במיוחד. גבינת העזים הצרובה מעט היתה מוצלחת מאוד, אולם היא שחתה, יחד עם החציל, במרק רוטב יוגורט ועירית, וצריך היה לדלות אותה החוצה. חלקנו חיבב את המנה מאוד, החלק השני נרתע מהמראה שלה. כך או אחרת, המחיר שלה היה גבוה יחסית לתמורה.
לצד הקרנבל הגרוזיני הזה הוזמן פעמיים לחם גרוזיני טעים מאוד, בשם לבש (12 שקל), שהזכיר לנו בעיקר פוקאצ'ה מאורכת, והגיע עם צלוחית שמן זית ובלסאמי לצידו. הלחם היה מצוין, ונאכל בהנאה על ידי כל יושבי השולחן. שנאמר: מזל שהיה לחם.

ולקינוח
הזמנו 4 קינוחים שונים, ושווה לציין רק שניים מתוכם, את המשעמם והבלתי מוצלח מכולם, סופלה השוקולד (32 שקל), שהשאיר בפה טעם מתוק מדי של סופלה תעשייתי לחימום במיקרוגל. וכן את המוצלח והמפתיע מכולם, המרקיז דה סאד (32 שקל), קינוח שוקולד מוסי, עם שוקולד מריר וקרם וויסקי ואגוזי לוז, שהיה טעים, מתוק במידה הנכונה, וראוי לשמו המלכותי והמזוכיסטי.

לסיכום
השירות המתנשא והמחירים הלא מוצדקים יגרמו לנו להמנע מלחזור למקום שוב. העובדה שבקשותינו לכוסות מים, כמו גם הערתנו על כך שהנרות בשירותים מסוכנים (ושרפו את שערה של אחת מאיתנו) התקבלו בבוז, והמנות, שרובן לא היו שוות את מחירן הגבוה, כל אלה השאירו לנו טעם לוואי רע בפה. אנחנו מקווים שבגרוזיה נחמדים יותר.
 

מדדנו

טעם: מעט תפל
הופעה: אסתטי ברובו, עשוי לשרוף את שערכם
שירות: מתנשא ומבטל. בטח הגיע לנו
בריאות יתר: המנות הצמחוניות הצטיינו בצמחונות. הקינוחים הצטיינו במתיקות
אפטר טייסט: מכל החוויה ביחד
מהירות תגובה: כמה זמן לוקח להביא מים?
מחיר: ווליו פור מאני פארש

ננוצ'קה
לילינבלום 28, תל אביב
טלפון: 03-5162254
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.