אבו אלעבד

 
עודכן 10:13 22/02/2007
גליה סיון

א' אבו, ב' זה בית, ג' זה ג'לאל גדול. לנוח מנווה צדק, לנטוש את בוגרשוב, ולעשות את זה נכון: מסעדת אבו אלעבד ביפו מראה לכולן מאיפה משתין החומוס. ערבית למתקדמים

 
 
 
 
 
הבעיה עם החיים הקולינאריים בתל אביב היא שבאיזשהו שלב, אתה מתחיל להאמין למה שמנסים למכור לך. 15 שקל על קפה הפוך נראה לך סביר, 45 שקל על ארוחת בוקר זו מציאה, ועל כל אנטרקוט שעולה לך פחות מ-90 שקל אתה שוקל להזעיק את רפי גינת. התרגלנו לשלם כל כך הרבה על האוכל שלנו, ולקבל תמורה בינונית כל כך, עד ששכחנו כבר איך מסעדה אמיתית אמורה להיראות. וכאן נכנסת לתמונה מסעדת אבו אלעבד שמצליחה, מוזר ככל שזה יישמע לאוזן התל אביבית הצינית, לשמור על איכות, מגוון ומחיר שווה לכל נפש באוברדראפט.

ארבעה חברים רעבים ועצבניים יצאו לדרך, אכלו כאילו לא ראו שיפוד מימיהם, וחזרו משם רק כדי לרוץ ולספר לחבר'ה שהם היו נשארים לגור שם, רק שסוגרים ב-21:00.
 

חניה זו לא מילה גסה

עשרות אלפי מלים נשפכו על בעיות החניה בתל אביב, ואין צורך להלאות בכך שוב, פשוט מפני שליד אבו אלעבד יש חניה, ותמיד. הסיבה לכך היא בחור חביב, שמה שעושה לו טוב זה למצוא לכם מקום לחנות בו.
החניה המהירה ממשיכה בהתיישבות בזק בתוך המסעדה. בשבתות תמיד מלא, אך זמן ההמתנה לעולם לא יעלה על חמש דקות. השירות יעיל ומחויך לאורך הארוחה כולה. "נגיש לכם מהר, אבל תאכלו בזולה" אומרות עיני המלצרים השחורות, ואנחנו נזכרנו בסטודנטיות המתוסכלות למדעי הרוח שמגישות לנו אוכל במרכז העיר. אח, יפו.
 

החומוס טוב, הכרובית עוד יותר

לסועדים עם מנטאליות שואה ("תעמיס על הצלחת מוישה, מחר כבר לא יהיה"), אבו אלעבד היא חלום שהתגשם. כמויות האוכל הנערמות על השולחן עוד לפני בואן של המנות העיקריות מהמם ולהלן דוגמאות:
חומוס הבית (14 שקל): מרקם ראוי, שמן זית בשפע, ויתר קישוטים. 50 אחוז מהשולחן התלהב, החצי הנותר טען שבשינקין הוא אכל חומוס טוב יותר. החצי הזה הוחרם עד סוף הארוחה, וראוי לומר שהוא נטל חלק משמעותי בחיסול החומוס.
חומוס פול (14 שקל): חוסל עוד לפני שמישהו הספיק לפלוט "שינקין". הוכרע כי הוא טעים מאוד ומוצלח יותר מהחומוס הביתי, בעיקר בשל הגרגירים החמים.
סלט טבולה (5 שקל): הוכרז כאחד הטובים שאכלנו, ומדובר באנשים שאוכלים טבולה באותה תדירות שבה הם מצחצחים שיניים. מומלץ.
כרובית הבית (12 שקל לצלחת זוגית): מנת הדגל של המסעדה, והיא מצדיקה את התואר. מדובר בכרובית מטוגנת במיץ לימון ושום, לא לוותר.

המנות העיקריות מגיעות מייד כשהן מוכנות, ולאיש לא אכפת אם סיימתם עם החומוס, או אם הסועד שלידכם יקבל את המנה העיקרית שלו בהפרש של עשר דקות. יש בשיטה הזו קסם מסוים, במיוחד אם קיבלתם את המנה שלכם לפני כולם.
הבשר במסעדה מגיע מקצביית חינאווי השכנה, הדגים מחנות הדגים הסמוכה בשיטת "תגיד איזה דג אתה רוצה, אנחנו נקפוץ שנייה לשכן ונביא". כך, מבטיח לנו ג'לאל, בעל הבית ודור שלישי לחומוס, שומרים על הטריות. הבישולים הביתיים הם מעשה ידיה של לילה, אמו של ג'לאל, שלא נותנת לאף אחד להיכנס לה למטבח. על הדגים ויתרנו הפעם, אבל בבשר הבאנו גם הבאנו:

שיפודי כבש (15 שקל לשיפוד): נדמה שאיכות המנה הזו משתנה עם מצב הרוח של המטבח. והפעם הבשר היה יבש מדי. בכל מקרה הנתחים הם נקיים וארומת הכבשה מורגשת היטב.
שיפודי כבד עוף עם עשבי תיבול (15 שקל לשיפוד): רכים, נימוחים, ומוצלחים בכמה דרגות יותר משיפודי הכבש.
מוסקה (25 שקל): מנה ענקית וטעימה בטירוף, למרות ריבוי השמן. הבשר עשוי במידה מושלמת, החצילים העוטפים אותו צלויים בדיוק כמו שצריך. לאכול לאט.
צלחת ממולאים (7 שקל לממולא): הובעה דאגה ממחירו המשעשע של הממולא, הנמוך בכל קנה מידה. לשמחתנו, המנה התבררה כאחת המוצלחות בשולחן. מתובלת כראוי, ערבה לחך רעב, ומשאירה בפה טעם של עוד, אם רק יכולנו לאכול עוד.
 

ולסיום סיומת, בחינם

בתחום השתייה, מומלץ לוותר על משקות קלים ורעילים, וללכת על קנקן לימונדה (15 שקל). היא מתוקה, מרווה, ונטולת שטויות שנקראות במרכז תל אביב גם "מי ורדים". אם תוותרו על קינוח תגלו שהוא דווקא בחר שלא לוותר עליכם: בהזמנת תה או קפה תקבלו גם צלחת של בקלאוות. אלה דווקא לא מוצלחות במיוחד.
 
 

ולסיכום:

טעם: פשוט, וטוב שכך.
הופעה: לחן עממי.
דיאטה: ממחר.
אפטר-טייסט: נתראה בשבת הבאה, אינשאללה.
מהירות תגובה: מהירות הקול מתפדחת.
מחיר: מצחיק עד קורע.

מסעדת אבו אלעבד
יפת 92, יפו.
טל': 03-6814665
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.