דוריס, אנחנו עצובים

 
עודכן 15:09 23/08/2007
מאיה פלמון מעוז

יש פעמים בהן ברור שבלי חצי קילו בשר אי אפשר יהיה להמשיך לתפקד כראוי. דוריס קצבים הבטיחה להיות המקום הנכון בעתות מצוקה שכאלה, ואנחנו יצאנו לבדוק אם היא גם תקיים

 
 
 
 
 
לפעמים בא לך בשר, ואין על מה לדבר. לא פסטה, לא סנדוויץ', בודאי לא סלט, לא קיש ואפילו לא חזה עוף יעשו את העבודה, פשוט בשר. תחת השפעת התקף שכזה, יצאתי לביקור בדוריס קצבים, בשלוחה התל אביבית של המוסד הצפוני הידוע.

כבר תקופה שהביקור שם נדחה ונדחה עד להזדמנות כזו, כשברור שרק בשר בא בחשבון, כי הרי חבל לבזבז ביקור במקדש של בשר, כשמדובר בפחות מקרייבינג מטורף. העת הגיעה ומצויידת בחבר יקר ואוהב חיות גם הוא, שגם גודל וטופח בבית של קצב, שמתי פעמי אל הארץ המובטחת.

ככל שחלף יותר זמן עד שמצאתי חניה, ככה נוספו להם גרמים לנתח שערגתי אליו. הרגעים הקצרים שעברו עד שסידרו לנו את השולחן המתנדנד והפפסי מקס המעציב (מה כואב לכם אנשים, לפתוח כרטיס לקוח בקוקה קולה?) תרמו גם הם את שלהם לגיבוש האני הרעב שלי.
 

תגיד בשר ואנחנו נגיד את כל היתר

לסטייק המצולם אין שום קשר לאירוע (תמונה: ASAP)
לסטייק המצולם אין שום קשר לאירוע (תמונה: ASAP)
דוריס מבינה עניין, ולכן לא מטריחה את הסועד בהחלטות שוליות, וכל שעליו לעשות זה רק לבחור את הבשר שלו. ניגשנו מייד למשימה ובחרנו לאמץ אל חיקנו שני טי-בונים (הוא 500 גר' ואני 400 גר') ביקשנו מידיום שיחמיא גם לפילה וגם לסינטה והתפנינו לשיחת התירוץ (כי הרי לא הולכים סתם לאכול ככה באמצע היום, או לפחות לא אומרים את זה בקול רם).

במהרה כוסה השולחן במאזטים למיניהם וכיכר לחם שהצטרפה. התברר שלא לחינם לא הטרידו אותנו בעניינם ואכן מדובר באירוע שולי בלבד. אמנם אכלנו אותם, כי יהודים אנחנו, אבל לא מצאתי שראוי להעמיק בדיון בהם, להבדיל מהמלצר שמצא לנכון להעמיק ועוד איך, וסיפר לנו באריכות ובבקיאות מה מכילה כל צלוחית. מיותר, אחי, באמת מיותר. והפפסי, אתם שואלים? כן, הוא הגיע, הוא היה קר, והוא היה פפסי.
 

מישהו ראה את הסטייק שלי?

ואז קרה דבר מוזר, בקול תרועה הגיעו צלחות המנה העיקרית, מכוסות בתפוח אדמה חצוי, מבושל, אפוי וטעים, חסה חסרת אג'נדה, לחמניית בצל לא ברורה, אך סטייק אין.
נישנשנו בעצלתיים את תפוח האדמה, שערב לחיכנו אחרי המלחה עצבנית ובהינו בחלל הריק בצלחת, שם הייתה אמורה לשבת פרה קטנה, או לפחות חלק ממנה.

חלפו להן דקותיים מביכות, ואל השולחן הצטרפה מחבת ברזל לוהטת ובתוכה שני סטייקים ששטו להם בסגנון חופשי ביותר מדי נוזלים, אבל הבה לא נקדים קטנוניות לסיבה.

צר לי, אך אין מילה טובה יותר להגדיר את הסטייקים, הם היו איומים. מלבד העובדה שדרגת הצלייה הייתה במקרה הטוב וול דאן ובמקרה הרע סולייה (דרגה חדשה וראויה לשימוש בעולם המסעדנות הישראלי), לבשר היה טעם לוואי רע ומירקם של הנשיקה של הפסטרמה, אחרי שישבה לה שבוע לא מכוסה במקרר – יבש ומתפורר.

בשביל להיות בטוחים בדקנו כל אחד את סטייקו של האחר, ואחרי שהחלטנו שמשהו ממש לא בסדר ושאנחנו לא סתם קוצים בתחת, פנינו למלצר מזדמן ושטחנו בפניו את מר ליבנו.
הבחור שמע, הגיב בנימוס והבטיח לבדוק את הנושא. כעבור שתי דקות הגיעה פונקצייה ניהולית זו או אחרת, בחור חביב, ששאל אותנו שוב מה כואב ואנחנו סיפרנו. עם החלק של דרגת העשייה הוא שיתף פעולה היטב, ואישר לנו שגם ממבט מרחוק רואים שלא במדיום עסקינן. דעתנו על טעם הבשר פחות התאימה לו, אבל הוא לא חיכה שנמצמץ ושאל מה נרצה במקום. יפה לו.
 

דוריס - טייק טו

החלטנו לנטוש את זירת הסטייקים, הוא הזמין קבב טלה ואני המבורגר, והכרזנו על מעבר חד למדיום רייר, בשביל להימנע מאי דיוקים מופרזים. אילולא פינו לנו את הסטייקים רק כשהגיעו המנות החלופיות, הייתי אומרת שהטיפול בתקרית היה מושלם. אך לצערנו לא עשו זאת ונשארנו עם הסטייקים הלא מוצלחים, שהפיצו ריח לא נעים.

לצערי לא הגיעה הגאולה גם עם המנות החדשות. אמנם לא מדובר בפדיחה על גבול המקולקל, כמו במקרה הסטייקים, אבל הבה נאמר שכבר אכלנו יצירות מופת מרשימות מאלה. דוריס פספסה קשות גם הפעם בדרגת הצלייה, אבל עם המבורגרים עוד אפשר להסתדר ובעל הקבב החליט לבלוע אותם ואת צערו איתם.
 
 

סוף דבר

בשביל זה עשינו עליה מראש פינה? (תמונה: SXC)
בשביל זה עשינו עליה מראש פינה? (תמונה: SXC)
הגיע לנו קפה, אז הזמנו גם מלבי, והתעלמנו מנורת האזהרה שהבהבה – מלבי עם רוטב טופי? הקפה היה מצוין, באמת טוב ואין סיבה לא לתת כבוד איפה שצריך. המלבי לעומת זאת היה כבד, ולא הזכיר מלבי בשום צורה שהיא, לא במרקם, לא בטעם ולא ברוטב, שלגביו כאמור עודכנו מראש.

לסיכומו של עניין, הביקור היה מאכזב. שום דבר לא התעלה מעבר לבסדר, והבשר היה הרבה פחות מזה. מקום כמו דוריס קצבים, שהדגל היחיד שהוא מנפנף בו, ובמרץ רב הוא איכות הבשר והטיפול בו, צריך לכבד את סועדיו במקצועיות חד משמעית בתחום, ולא כך הדבר.
השירות היה טוב וכיבה את השריפה ביעילות ואדיבות, הקפה היה מצוין והמקום נעים, אבל בשביל זה מספיק להיכנס לארקפה.
שילמנו 192 שקלים, הרבה פחות ממה שתכננו לשלם, מפאת החלפת המנות.

ולמדד האושר –
טעם: יש להתווכח
שירות: סבבה, רק קחו את הסטייק מפה
אפטר טייסט: טוב, בסוף הזמנו בשר טחון, למה ציפיתם?
פריזורה: נאה ונעים
מחיר: סחתיין על התעוזה
השקייה: חבל, כל כך חבל שאין דיאט קולה
 
דוריס קצבים
יגאל אלון 65, תל אביב
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.