בשכונה של שגב

 
עודכן 13:36 04/05/2007
מאיה פלמון מעוז

ביקור בשגב, המסעדה התמוהה קצת של שגב משה, התברר כחוויה. עיצוב לא שגרתי, שירות טוב, אוכל טעים, הפרזות והרבה חשיבות עצמית. שגב, תישאר אבל תתבגר

 
 
 
 
 
מחירים של שכונת פאר (תמונה: אורן שלו)
מחירים של שכונת פאר (תמונה: אורן שלו)
הגענו לשגב עם דעות קדומות והרבה סקרנות. האישיות הטלויזיונית של הבחור היא אחת הפחות אהובות עלינו מפאת האגו, העילגות (המכוונת?) והביצועים הלא מרשימים. הוספנו את זה לחוסר החיבה הבסיסי לאנדרטאות, קרי מסעדות שנושאות את שם השף כאילו די בזה בשביל שכולם ידעו שמדובר בזהב טהור, הבאזז הכללי הלא מפרגן והאגו כבר אמרנו?
הסקרנות לעומת זאת הגיעה היישר מאותן סיבות.
הזמנו מקום לעשר בלילה, לפני זה לא היה על מה לדבר, וצמנו מהבוקר.
 

וואו זה טוב או רע?

הגענו. חנינו. הלכנו (הרבה). השומר פתח את הדלת ומכיוון שאין שום מילה אחרת לתאר את העניין, קבלו – וואו! הרבה יותר ממה שמדברים על האוכל בשגב, מדברים על העיצוב, ואכן - אין, לא הייתה ולא נראתה מסעדה כזאת במקומותינו. עוד לפני שתגבשו דעה אם אתם אוהבים או לא, אין ברירה אלא להתרשם. זה מרשים קודם כל מפני שלמי שתכנן היה האומץ לצאת מהשטאנץ העיצובי של כל (!) יתר המסעדות בארץ (טוב, אולי חוץ ממסה) ושנית כי התחושה כאילו הגעת למקום אחר היא אמיתית (מישהו יודע באיזה מספר גרה אמא של יוני?).
אנחנו עוד דנים עם עצמנו האם ה"וואו" שלנו הוא לחיוב או לשלילה, הרוח נושבת לכיוון החיוב.
 

מתחכמים באדיבות

המארחת החייכנית הושיבה אותנו ועם מבט פנורמי על האתר ההצגה התחילה. הטעם הראשון שהוצע לנו, היה מים עם למון גראס ולואיזה. למה לא, נשמע נחמד ומרענן, על אף חיבתנו לטעמים טבעיים במים שלנו. ואכן, הגימיק המתחכם היה מיותר, למים היה טעם של מים עם ממתיק מלאכותי. זו הפעם הראשונה שאשתמש במשפט הממצה – לפעמים מעט זה הרבה.

טוב,זה רק מים והכוונה הייתה טובה. המשכנו הלאה. סלט מהספיישלים, שקרץ אלינו משולחן ליד אזל, אז הזמנו לראשונות בשר סרטנים טריים צלויים במחבת עם ניוקי כמהין בשמנת מתוקה לצד סלט עגבניות מרענן (54 שקלים) וסלט נבטים חריף עם צנוניות, קולורבי וג'ינג'ר מתובל באיולי צ'ילי (36 שקלים). עד שהם הגיעו נשנשנו במרץ פוקצה חמה ולחם חיטה מלאה עם תאנים, אגוזים ועוד, שניהם טובים והיו טובים יותר אם החמאה שלידם לא הייתה ניגרת לכל עבר.
 

ואם לא בא לי אובאלי

שתי גדות לכל צלחת (תמונה: אורן שלו)
שתי גדות לכל צלחת (תמונה: אורן שלו)
כל המנות שקיבלנו, מלבד הסלט, הגיעו זוגות זוגות ועל צלחות אובאליות עצומות מימדים.
בשר הסרטנים נבלע היטב בשמנת המתוקה וטמן בחובו ניוקי בודדים והמון מלח. הסלט המרענן, בן זוגו ביצירה הזו, היה גם הוא מלוח מאוד. הפוקצ'ה הטעימה נטבלה בשמחה ברוטב ועמעמה את מליחותו.

סלט הנבטים היה חריף כל כך, שקשה היה לשים לב לטעמים נוספים. שוב נחלצה הפוקצ'ה לעזרתנו, וצלחנו גם את הסלט. כשהפסקנו לדמוע (וטוב שהיו מים אמיתיים בשלב הזה), סיכמנו שעם קצת פחות חריפות, הסלט הזה הוא כיף אמיתי, קצת יקר מדי ולא מתאים למסעדה עם יומרות יוקרתיות שכאלה.

כוס זינפנדל של ברינג'ר וכוס ריוחה, פאוסטינו 7, אירחו לנו חברה עד שהגיעו המנות העיקריות - שרימפס טריים בתבשיל הודי עדין עם גזר, כרישה, ג'ינג'ר, מקלות במבוק ועשבים (91 שקלים) ופילה יען על מצע ריזוטו גינה (110 שקלים). שוב צלחות הענק ועליהן, המנות שלנו, מחולקות לשתיים. האמת שבדיעבד יכולנו לבקש שכל צלחת תכיל את שני הסוגים במקום להתחלף באמצע.

בקעריות השרימפס היו הירקות חתוכים לקוביות מדויקות ומקצועיות למשעי, הטעם הודי חריף והשרימפס אוי. לא אקבע חד משמעית שמדובר בשרימפס קפואים, אבל לא היה זה מקרה משמח של שרימפסים טריים ועסיסיים כמו שעודדו אותנו לצפות להם, הן בכתוב בתפריט והן במחיר שהוצמד להם.
צמד נתחי פילה היען, נחו להם על תלוליות תאומות של ריזוטו. הבשר היה משובח ועשוי בדיוק במידה הראויה, הריזוטו היה דביק ומאכזב.

לקינוח הימרנו על צלחת פטיפורים, מתוך רצון לחוות כמה שיותר במנה אחת. בצלחת הענק (האובאלית) שלנו נחו טראפלס שוקולד ונוגט, בייבי פבלובה ומסקרפונה, עוגת הדרים, עוגת קוקוס ועוגת אגוזי לוז (35 שקלים). אף אחד מהמיניאטורות הללו לא היה ברמה המצופה, הפבלובה הייתה בסדר. חליטות תה סגרו את העניין סופית.
 
 

מסקנות הועדה

ועכשיו לבעיה: מדובר בבחור שבהחלט יודע לבשל על אף שלא הימרנו שכך נרגיש. הוא אוהב אוכל, הוא מתפוצץ מכוונות ויצירתיות והוא באמת רוצה שהקהל שלו ייהנה. אבל במשפט הזה נחה גם הביקורת שלנו – יותר מדי מאמץ, יותר מדי כוונות, יותר מדי יצירתיות – לפעמים מעט זה הרבה, אמרנו? שגב משה ממשיך את החוויה הטלוויזיונית שלו היישר למסעדה, עם תפאורה שלא הייתה מביישת אף סט קולנועי. הוא נכנס חזק מדי לתפקיד המציג, הבדרן. קצת פחות הצגה, קצת פחות פריטים ועיצוב וקצת יותר תשומת לב לפרטים באוכל, שהרי לשמו התכנסנו, כמו תיבול במינון סביר למשל.

לסיכום: מדינת ישראל בהחלט יכולה להינות מנוכחותו של שגב משה בנוף הגסטרונומי שלה. היה טעים ונעים, אבל בשום אופן לא מצדיק את הסכום המפלצתי של 250 שקלים לאדם. טוב יעשה שגב משה אם יאזן קצת בין המחיר לתמורה – שני שליש המחיר והארוחה הזו כמעט מושלמת. את 30 האחוז הנוספים, שנמצאים שם כנראה בגלל שמדובר בשף סלב, שזו מין חיה שאינה רלוונטית פה, אין שום סיבה להשאיר. השירות דרך אגב, היה יעיל ונעים.

נחזור בשמחה רבה כשהשף יפנים שהגיע זמן להירגע קצת ויפגין את הבטחון העצמי המופרז שלו בקצת איפוק, גם במחיר.

ולמדד –
טעם: שב תנוח אל תירא
שירות: שמעתי מישהו מעפעף?
אפטר טייסט: חריף
סטיילינג: צ'כונת חיים שיק
מחיר: בגלל הרייטינג?
שכנים: בנות מהרייטינג
נוזלים: טבעי זה הכי אחי
 
שגב
שנקר 16, הרצליה פיתוח
 
השימוש בתמונות באדיבות אתר rest
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.