חצי טעים, חצי לא

 
עודכן 22:59 22/06/2007
מאיה פלמון מעוז

צפרה, החדשה של אבי קונפורטי מבטיחה הרבה וצריכה עוד זמן בשביל לקיים. לטעמנו, סדנת יוגה או טנטרה או ויפסאנה תעשה לה ולאביה הרוחני רק טוב. ביקורת מסעדה

 
 
 
 
 
צפרה היא כנראה המקום הנכון להיות בו. היא הכי מדוברת, הכי לוהטת, ההמשך הישיר לרשימה ארוכה של הצלחות שעל כולם מוטבע חותמו של אבי קונפורטי – כנראה השף הכי עסקי שנולד כאן, ולכן גם מהמצליחים. ואכן, כניסה לצפרה בצהרי היום לארוחה עסקית, היא כמו כניסה לעולם אחר, שכולם מאוד יפים, מצליחים ונכונים בו. אפשר לשבת על הבר, על שולחנות גבוהים, על שולחנות רגילים, בגומחה שקטה בתוך הקיר או בחדר פרטי. ישבנו על הגובה, מלפנינו שתי סלבס מתחום הפמיניזם המתוקשר והרבה הרבה עובדים מהדרג שלא רואה שניצל בפיתה לארוחת צהריים. האוויר היה קריר ונעים, כולם היו נורא יפים והבטן קרקרה.

הקונספט של צפרה (מין זברה שהיא ציפור וציפור שהיא זברה) חובק אסיה, עם מנות באוריינטציה סינית, יפנית, בורמזית, הודית, תאילנדית ומה ששכחנו.
דיל הצהריים מציע מנה ראשונה, כוס לימונדה (הבטיחו עם ג'ינג'ר ולמון גראס, אבל היה עם פומלית) או תה פירות קר, ומנה עיקרית שלפיה נגזר המחיר. ישנן מנות ראשונות (קטנות) שבשביל לטעום אותן יש להוסיף סכום נאה לעסקה.
 

קסם חצילים

הזמנו סלט שורשים, טופו ועשבי תיבול, חציל מאודה (שמאז תחילת עידן זוזוברה אין ביכולתנו להסתדר בלעדיו) וסלט קלאמרי ובצל חריף (בתוספת של 25 שקלים).
הכל הגיע מהר ולפני כוס הלימונדה ובקבוק הבירה (קוברה קלאסית, תוספת של 15 שקלים). על החציל אין מה לומר מלבד שהוא מוכר ויקר לליבנו. סלט השורשים היה טוב אם כי עמוס מדי בטעמים חזקים. הירקות ועשבי התיבול היו חתוכים קצת גס מדי ויד מאופקת יותר עם הרוטב הייתה משלימה סלט מרענן למופת. סלט הקלאמרי איכזב: טבעות הקלאמרי היו עשויות היטב, אך טבעות ענק סמרטוטיות של בצל סגול שאיבד את צבעו הרענן לטובת אפור כהה ולא מזמין והרבה מדי רוטב גרמו לנו לנטוש את המנה בצער, על אף גפרורי הבצק הפריכים (טורטיה) שנעמו לנו.
 

חריףףףף

תוך כדי התעמקות במנות הראשונות נחתו המנות הגדולות והמתינו לתורן. בקמי גורנג, שהיא מנת אטריות, ירקות, חזיר ושרימפס, ברוטב כצ'אפ מאניס אינדונזי (53 שקלים), הייתה מנת נודלס מצויינת, לא שמנה מדי ומלאה בדברים טובים, ביניהם שבבי בצל מטוגן פריך שהוסיף מרקם קראנצ'י מעט למנה, אם כי קצת פחות ממנו היה מחמיא לה יותר. מנה נוספת שהזמנו נקראת גהאנג פאד גאי (65 שקלים), שמכילה נתחי פרגיות, ירקות העונה, ובוטנים בקארי תאילנדי ומלווה באורז לבן. היה מאוד מאוד חריף, על אף שהמנה סווגה כפיקנטית (פלפל אחד לעומת שניים שהם סיווג "חריף") ולא היה מספיק אורז על מנת לכבות את השריפה, שניכרו בה רמזים לטעם טוב דווקא.

המנה השלישית שבחרנו, המבורגר יפני (55 שקלים), גם היא פיקנטית בהגדרתה, והתגלתה כמנה המפתיעה ביותר. ראשית מפני שהיא דווקא מתאימה למסעדות אחרות בליין קונפורטי, ושנית בגלל שדווקא המנה הזאת, שנראית פחות קשורה להתנהלות האוריינטלית של התפריט בצפרה, הייתה טובה בצורה משמעותית, יותר מכל יתר המנות שאכלנו. ההמבורגר הגדול שהוגש בדרגת מדיום בלחמניה מתוקה היה מעולה, בפנים נחו טבעות דקיקות של בצל לבן, שהתרככו מחומו של הבשר, כרוב אדום וקטשופ וסאבי "עצבני" כדברי התפריט וטעים מאוד בפועל. הפעם סיווג ה"פיקנטי" דייק והצטערנו שזו הייתה המנה האחרונה שהגיעה לשולחן, כך שבשביל לחסל אותה (וכך עשינו), צריך היה להשקיע מאמץ.
 

מתוקקקק

בחרנו לקנח, לא מפאת המקום הפנוי, אלא מפאת תחושת השליחות, במלבי "חלב" פקיסטני עם גלידת אגוזי קוקוס קלויים ומי פריחת הדרים ושוקולד נוזלי מסומטרה של ד"ר קונפורטי (כך בתפריט), עם אגוזי קאמירי מרים וגלידת דובדבנים. שניהם במחיר 32 שקלים. שני הקינוחים היו נחמדים, שניהם היו מתוקים מדי ובשניהם הייחוד היה יותר בשם הארוך והמפורט ופחות בטעם.
 
 

מה נאמר

סיימנו ארוחה עמוסת טעמים ברגשות מעורבים. האוכל היה מושקע מאוד ובלט הסגנון של קונפורטי שמלווה אותו בכל המוסדות שלו. החומרים מעניינים ולא רגילים, התפאורה שונה ומיוחדת ובהחלט מעניקה חוויה אחרת, השרות קשוב ונעים וניכרת השקעה בכל פרט (מצאנו צפרות אפילו במאפרות). מצד שני ליוותה אותנו תחושה של יותר מדי: יותר מדי טעם, יותר מדי שואו, יותר מדי התחכמות, יותר מדי הנאה משימוש בשמות ומילים שאף אחד לא מכיר – קצת יותר מדי אגו. המנות לא היו אחידות באיכותן והיו גסות מדי.

למרות זאת לצפרה יש מקום בנוף המסעדות התל אביביות וגם אם כרגע מסיבה אחת בלבד והיא – אבי קונפורטי יודע את העבודה. יש רק להמר שאחרי שתחלוף האופוריה של פתיחת מקום בצלמו, על פי חלומו, ובפעם הראשונה ללא הסנדקים הקודמים, הוא יירגע וירגיע. אז צפרה תקבל את העידון והמינון שמגיע לה, בשביל לתפוס את מקומה כאחות הבוגרת, הרצינית והמוצלחת של זוזוברה חביבתנו.

אנחנו נמתין קצת, בשביל לתקוף אותה שוב, בערב הפעם, ולראות איך עוברים עליה הימים.

מדד הנחת:
טעם: הרבה יותר מדי ממנו
שירות: כמו שצריך
אפטר טייסט: לא מעט
פריזורה: כלוב העליזים
מחיר: קצת יותר מסביר
סחתיין: על המנה הלוהטת, שלא סיימנו - לא חויבנו
סך הכל: פחות זה יותר


ZEPRA
יגאל אלון 96, תל אביב
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.