הלו ארטיק

 
עודכן 10:09 05/08/2007
אורי ותמר הדר

זוכרים את הארטיקים שהייתם קונים בקיוסק אחרי בית ספר? מי היו הכוכבים הגדולים של העשורים האחרונים ואיפה הם היום? סקרנו בשבילכם את מקרר הארטיקים במכולת, ומצאנו חברים ותיקים

 
 
 
 
 
ימי הקיץ החמים מעוררים חשק לחזור לימים פשוטים יותר. בהם הפעלנו מזגן בלי לחשוב על התחממות גלובלית, ורצנו לרחוב כששמענו את צלילי האוטוגלידה. בשביל קצת נוסטלגיה, אנחנו מציעים לגשת לקיוסק הקרוב ולפשפש עמוק עמוק – בין כל הקרחונים המשונים והשלגונים המסובכים, טעמי הילדות של כולנו עדיין נמצאים. להלן סקירה קצרה על טעמים מפעם שעוד אפשר למצוא היום, אם מחפשים טוב.

כשבגרוש היה חור

אם הילדות שלכם הייתה בשנות ה-50 וה-60, בפניכם עומדת המשימה הקשה ביותר. תמורת 15 פרוטות יכולתם לקנות ארטיק, שאת טעמיו קשה לשחזר. לנו נראה שתיבת הווניל מצופת הצמקאו לא הייתה באמת טעימה כל כך. והעדה היחידה שמצאנו ידעה רק לספר ש"היינו קונים אותו כשהלכנו לסרט והייתה הפסקה או כשנסענו בקיץ לכפר מנחם, ועצרנו בדרך ברמלה, אז לא היה את הכביש המהיר". לא לגמרי ברור איך זה עוזר, רק אפשר ללמוד שטעם זה הרבה יותר מרק טעם.
כדי שלא נואשם בהזנחת הדור המבוגר, נציע לכם את שלגון הווניל הפשוט (4.50 שקלים), הוא עדיין כאן, רק צריך להגיע עד תחתית מקרר הגלידה כדי למצוא אותו.
 
בומבה גר בכיף בתחתית המקרר (תמונה: תמר ואורי הדר)
בומבה גר בכיף בתחתית המקרר (תמונה: תמר ואורי הדר)
אם אתם כבר בתחתית המקרר, אז תוכלו למצוא גם את הבומבה של שטראוס (5.50 שקלים). הממצא הארכיאולוגי הזה קיים כבר משנות ה-60. הבומבה היא הגרסה המשודרגת של הדה -לוקס, שעלה אז 25 פרוטות. למען האמת, באופן יחסי מדובר בשלגון איכותי - המרכיב הראשון ברשימת המרכיבים, קרי המצוי באחוז הגבוה ביותר בו, הוא חלב, זה אולי נשמע בנאלי, אבל בהמשך תגלו שזה די נדיר. בכל מקרה מדובר בגלידה על בסיס שומן צמחי בטעם וניל, שמנוקדת בסוכריות צבעוניות ושבבי אגוז מלך. כל זה מצופה בשוקולד חלב המכיל, בחלקו לפחות שוקולד אמיתי. איכות השוקולד היא שדרוג של השנים האחרונות, אך נראה שהיא באה על חשבון הקטנת כמות הסוכריות. בסך הכול, למרות הגוון הורוד של הגלידה, מדובר בשלגון רציני שמלבד עיצוב העטיפה האינפנטילי שלו, יכול לעמוד בשורה אחת עם הדור החדש של השלגונים.
 
ילדי הפרחים ליקקו גם קסטה טעמקור (5.00 שקלים). הקסטה הצליחה לשרוד עד היום עם עטיפה שעל פניו נראית שלא השתנתה מאז המצאת הגלידה, והייתה ההפתעה הגדולה ביותר של ערב הטעימות שלנו. לא שיערנו שהמילה "תפל" תצליח למצוא את דרכה לכתבה על גלידה, אבל הנה היא כאן. הקסטה של פעם שודרגה, ונמכרת היום בגרסת XL. פתיחת האריזה הייתה מלווה בדיונים פילוסופים בסגנון דיוני הקרמבו, אך הפעם התמקדו בצד ממנו מתחילים לאכול את הקסטה והאם עדיף לדחות סיפוקים או להתחיל ב"הכי טוב". לבסוף הושגה פשרה, והסכמנו שהכי חכם לאכול אותה לרוחב. כמו בפסגת שרי חוץ, כך גם בסלון ביתנו, היו אלה דיבורים באוויר. לאנשי אוכל יש המון צורות בעזרתן ניתן לתאר טעמים, אבל מעט מאוד מילים יכולות לתאר מאכל פשוט חסר טעם כמו במקרה הזה. כמו הגלידה, כך גם הביסקוויט היה עייף וסתמי.
 

כימיקלים על מקל

אם גדלתם בשנות ה-70 וה-80, יהיה לכם קל הרבה יותר לשחזר את טעמי ילדותכם, בין היתר כי גלידה הייתה אז כבר מיצרך קצת פחות נדיר. דעו לכם שזאת הייתה הקרבה רצינית מצידנו, לטעום את כל הידידים שלכם מאז. טעמי ילדותכם, שהם במקרה גם טעמי ילדותינו, היו רוויים בכימיקלים. התברר שכל השלגונים מעשורים אלו, עשויים קודם כל ממים ואחר כך ממיני מוצקים, מתחלבים ושומנים מוקשים.

שוקו-בננה (4.50 שקלים) האלמותי הוא המזעזע ביותר, גם בלי התוספת של החול והזפת מהים. יותר מלהזכיר טעמי ילדות, הוא הזכיר לנו אימוני אב"כ בצבא, תודות לריחו שמזכיר מאוד את ריחה החינני של הבננית. על כן מפתיעה ביותר החותמת "ללא צבעי מאכל" ועולה השאלה, איך מפיקים צבע צהוב מתמציות סלק.
 
 
מטרה
מטרה
ארטיק מטרה (6.00 שקלים), נשאר בדיוק כמו פעם. צבעים זרחניים משהו והטעם לימוני. למען המדע והעיתונאות החוקרת, ביתרנו את המטרה כדי לקבוע האם יש הבדל בטעמי הצבעים השונים? התשובה המפתיעה: כן! לוורוד יש אפטר טייסט קל של מסטיק, ויש אפילו הבדל בין הלימון של הצהוב ללימון (או נקרא לו ליים) של הירוק.

הארטיק שמביא כבוד לעשור - הפרוטי
(4.50 שקלים). שלגון בטעם וניל, עם ציפוי בטעם פטל (למרות שעל העטיפה מצויר תות). למרות שגם לו היה טעם סינטטי משהו, הוא בהחלט היה טעים והצדיק את הזיכרון העמום לפיו זה היה הארטיק האהוב של ילדותנו. פעם הפטל היה שכבה דקה ואדומה שדמתה לסירופ, היום מדובר בשכבה דקיקה של קרחון סגלגל, והזכיר לנו את הגלשן עם הקרחון הצהוב. בכל אופן טעם הפרוטי היום בהחלט מזכיר את הפרוטי ההוא.
 

קוקי ושוקובו לנצח

ילדי שנות ה-90 כבר לא חיפשו נואשות את מקל הארטיק עם האות "ג", אלא אכלו שלגונים משוכללים משווקים היטב. השוקובו (6.70 שקלים) - גרסה משוכללת ועשירה של השוקו-שוקו הפשוט, שלגון בטעם שוקולד אגוז עם גוש שוקולד באמצע. השוקובו הוא השלגון השני והאחרון ברשימה, שרכיב הגלידה העיקרי שלו הוא חלב. רק היזהרו מגוש השוקולד הקשה באמצע, הרבה שיניים מתנדנדות של בית ספר יסודי גמרו להתנדנד תודות לארטיק הזה.
 
נכס צאן ברזל ציוני (צילום: תמר ואורי הדר)
נכס צאן ברזל ציוני (צילום: תמר ואורי הדר)
הקוקילידה (8.00 שקלים), נציגה של נסטלה ברשימה של שנות ה-90. ראשית, נאמר כולנו בערגה הדומה לאופן בו הומר סימפסון חושב על דונאט: קו-קי-לי-דה. כשהקוקילידה יצאה לשוק, היה זה תוך שיתוף פעולה עם קונדיטורית קוקי-מן, שאז הייתה שם דבר. מאז דברים השתנו, אם אתם זוכרים סנדוויץ' עוגיות עם צימוקים ממולא גלידה משובחת, תשכחו מזה – הקוקילידה היא עדיין שוס, אבל העוגייה קצת יותר סינטטית, עם מיני מתחלבים ורכיבי סויה וכך גם הגלידה שמשום מה הייתה קיבלה גוון צהבהב.
 

דור ה-2000

דור העתיד כבר כאן (תמונה: Reno12 Dreamstime)
דור העתיד כבר כאן (תמונה: Reno12 Dreamstime)
לסיום, למען דור העתיד, מתוך שיקולים אלטרואיסטים בלבד, דגמנו גם את המגנום אקוודור
(8.00 שקלים). שלגון "גלידת שמנת משובחת" בטעם וניל בציפוי קקאו המכיל 60% מוצקי קקאו, כך לפי הכתוב על העטיפה. הטעם אכן היה משובח והשוקולד המריר איזן היטב את הגלידה המתוקה, אך גם כאן שוב, רכיב הגלידה העיקרי הוא מים.
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.