ימי הביניים

 
עודכן 13:55 18/10/2007
חיים שפיר

תקועה בין הבוקר לצהריים, הבראנצ' האולטימטיבית נמדדת באווירה והאנשים מסביב. שלושה מקומות ששווה לעשות בהם הפסקה לפני שמתחילים את היום

 
 
 
 
 
לפעמים לא רוצים באמת לאכול. רוצים לנשום. לצאת מהבית ולהפסיק לרגע את המרוץ של כל השבוע. לפעמים זה יום שישי ושוב אין אוכל (שיט, שכחתי להפשיר בשר). אין כוח (אני גמורה מכל השבוע). ואין זמן (הם באים היום בארבע!). לפעמים אחרי שני דייטים של סרט ומסעדה רומנטית עדיין אין לך מושג איך הוא נראה, ולפעמים פשוט בא לך לשבת על הים עם משקפי השמש ולבהות קצת.

כנראה שבשביל זה המציאו את הקומבינה הידועה בכינוי מעורר התיאבון "בוהוריים". אם כי אני מעדיף דווקא את האופציה של הבראנץ'. בראנץ' הוא המקום הנכון בזמן הנכון. זה האיך ולא המה, זה הדרך לעשות דברים ולאו דווקא משנה מה הם. זה המקום לאכול מהסיבות המוזרות יותר שיש. אולי זה אפילו המקום ולא האוכל. זה מקום שנכנסים אליו עייפים ויוצאים מעודדים. זו הארוחה שמגיעים אליה בלי חשק והיא מחזירה לכם אותו, בלי שבכלל שמתם לב.
 

רוקה - לא רק בגלל הדגים

נובורישים על שפת הים (אילוסטרציה: asap images)
נובורישים על שפת הים (אילוסטרציה: asap images)
"אתה אוהב דגים נכון? וזה מקום פתוח ככה שאני לא איחנק מהריח". אחרי בדיקה מדוקדקת הוסיפה "נראה שיש לי גם איזושהי מנה מכל קטגוריה להזמין שהיא לא דג. בוא נלך!" כבר ביקרתי במקומות בשל סיבות גרועות מזו. אז הלכנו.

חוץ מאיתנו המסעדה שרצה נובורישים הרצליאניים. החל מנשים החושבות שמנומר זה בסדר כל עוד זה מגיע מככר המדינה, גברים מקריחים עם משקפי טייסים ושולחנות שלמים של בחורות בשמלות קיציות ומשקפי שמש ענקיים שבאו להיפגש עם בחורות אחרות בשמלות קיציות ומשקפי שמש ענקיים.

לא ברור לי באיזה אמצעים טכנולוגיים הם הצליחו לעשות את זה, אבל החלק החיצוני של המסעדה נראה ומרגיש כאילו הוא תלויי באוויר, החוף הוא שלך והמים מגיעים בדיוק עד הנקודה שבה נגמרים המלצרים. הוא לא רק תלוי, הוא גם גדול בצורה שנתנו לנו את ההרגשה שאנחנו לגמרי לבד.

הדג שלי היה מנה יומית שחלפה עם הרוח, אך זוכר שהוא היה צרוב במקומות הנכונים, מפולפל ומומלח במלח גס על פי צווי האופנה. גם טעים הוא היה. טעים מאוד. אחרי הכל – המסעדה מתהדרת בתואר מסעדת שף. אמנם אני עצמי לא נמנה עם אוכלי החסות, אבל הבחורות בשולחנות הסמוכים התמוגגו נוכח קערות סלטים שהובאו בדיוק לשם כך. יש לציין שהמקום מחזיק תפריט סלטים וגם תפריט לאונג' קליל שאותו מומלץ, מן הסתם, לאכול בלאונג'.

במילה אחת: בדרך כלל אני רב עם האישה בכל פעם שהיא מוציאה ספר במסעדה. הפעם זה פשוט התבקש.

רוקה
רמת ים 8, הרצליה פיתוח
טלפון: 09-9515122
 

פועה - כל שוק הפשפשים במקום אחד

מזכיר את בית סבא (אילוסטרציה: decor8, flickr)
מזכיר את בית סבא (אילוסטרציה: decor8, flickr)
לפועה הגענו כשחיפשנו בכלל את אבו-חסן. מה ששכחנו זה א. את שם הרחוב, ב. שזה יפו, אז שם הרחוב בלאו הכי לא יעזור לנו, ו-ג. שהוא בכלל סגור ביום שישי. מאוכזבים ורעבים תיזזנו את עצמנו ברחובות יפו, כאשר לפתע נתקלנו בסמטה מכוסה שטיחים, מזרונים, ספות ושמשיות. בקיצור- אלטע זכען שלם.

אני לא מתכוון לזלזל, ההפך הגמור הוא הנכון. מה שמדהים במקום הזה הוא הדרך שבה הכל התמזג. לאן שלא הבטתי ראיתי חפצים שונים ומוכרים. היה שם את שולחן האוכל של השכנה שלי (1978), כיסאות אוכל ושולחן מתקפל של סבא שלי (1964), ואזות מבית סבתא של אימי (1907), פסלונים, מנורות, פמוטים, כוסות, סכו"ם, ספרים, נברשות. כל שוק הפשפשים ואשתו, והכל היה מואר מבעד לצוהר בגג הבניין היפואי הישן. אי אפשר שלא להירגע במקום כזה.

התפריט במקום משתנה מיום ליום ומהווה מיזוג של רכיבים, טעמים ועדות. לקרוא לזה פיוז'ן יהיה פלצני ולפלצנות אין כניסה לפועה. אבל אין שם אחר לתפריט המורכב מנגיעות מזרחיות עם תבלינים הודיים, בישולים אירופאים, קטניות חדשות וטחינה כיד המלך. אל השולחן צצו בזו אחר זו שלוש מנות פתיחה שהיוו את ארוחת הבראנץ' שלנו, שנכחו בה ירקות קלויים, קציצות מבושלות ברוטב על אורז, גלידת חלווה עם טחינה ולא מעט בירת טייבה מהחבית.

בשורת אחת: מקום מומלץ להרגעות, החלפת אנרגיות וארוחת בוהוריים איכותית.

פועה - בשוק הפשפשים.
רבי יוחנן 3, תל אביב
טלפון: 03-6823821
פקס: 03-6823821
 

המטבחון - כשהרעש עושה שקט

הרעש עושה שקט בראש (אילוסטרציה: asap images)
הרעש עושה שקט בראש (אילוסטרציה: asap images)
כשמחפשים מסעדה מסויימת בכרם התימנים, הדבר הראשון שקורה זה שהולכים לאיבוד. למזלנו, "איבוד". היה המקום בו מצאנו אותה מחדש. בדיוק כשנעמדנו מבולבלים בין אדניות גדולות שנראו כאילו הכינו אותן מעיסת נייר, קלטנו פתאום שבעצם, אנחנו עומדים בתור אל המטבחון. העצירה הלא מתוכננת הנחיתה עלינו רעב חצוף, שסרב לבחור לו שם הולם כמו "ארוחת צהריים" או "בוקר". זה היה מזל אמיתי כי בדיוק היתה שם התרופה - גולדסטאר, מרק שעועית ומוסקה שנחתו על השולחן בסדר לא מחייב.

למעשה - דבר לא היה מחייב במסעדה הזו. כשישבת שם היית צריך לנחש אם ההזמנה נקלטה אצל המלצרים, לקוות שמהמלצרים היא תמשיך למטבח ושזה יום טוב למה שהזמנת, כי כל יום הוא משהו אחר.

בדרך פלא כל המערך הזה תקתק כמו שצריך. האוכל היה קליל והאווירה עליזה ורועשת. זה היה משהו לנקות את הנשמה איתו - ככה סתם באמצע היום על הדרך. משהו שיחזיר את הצבע ללחיים וייתן כוח להמשיך לחרוש. אכולים ושתויים יצאנו בחזרה החוצה לחום. רחוב שבזי נשאר עומד בדיוק היכן שהשארנו אותו, והצצה בשעון גילתה לנו שבכלל, עדיין לא צהריים. בעצם, הזמן לא עובר כל כך מהר כשנהנים.

בשורה אחת: לפעמים המתכון הכי טוב להתנתק מהעולם הוא שילוב רועש של קולות שקשוק הסכו"ם, צחוקים מתפרצים וצפירות מבחוץ.

המטבחון
רבי עקיבא 18 פינת גדרה, תל אביב
טלפון: 03-5163689
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.