סיוטים בהקיץ

 
עודכן 10:40 01/03/2008
צ`ק פליז

גם מלצרים סובלים מחלומות על העבודה. אבל מה קורה כשמשמרת החלום מתערבבת עם המציאות ההזויה? מלצר בהפרעה עם חידה שאולי רק פרויד יוכל לפתור

 
 
 
 
 
אמנם מלצרות זו לא בדיוק עבודה שאתה לוקח איתך הביתה, אבל יש דברים שאי אפשר להימנע מהם, ומשמרת החלום היא אחת מהם. אומרים שזו דרכו של המוח לעבד את כל הנתונים שהצטברו במהלך היום, אבל אולי זה פשוט בגלל שהלקוחות שלנו כל כך נודניקים, שאפילו בחלום הם לא עוזבים אותנו. המאפיין העיקרי של משמרת חלום (מלבד זה שלא מקבלים בה כסף) הוא התחושה שאין לה סוף, וגם אם יש - זה נראה כאילו לוקח נצח כדי להגיע אליו (בעצם, זה קורה גם במשמרות רגילות). במשמרת חלום אתה מוצא את עצמך במשך לילה שלם לוקח הזמנה באורך הגלות מאיזו גברת, וממלא פנקסים על פנקסים במיני מאכלים שאנחנו אפילו לא מגישים. או הולך עם מגש שתייה ומפיל אותו שוב ושוב באותה נקודה, מבלי להצליח לגשת לשולחן.
 
אבל לפעמים החלומות דומים באופן חשוד למציאות. אומרים שהמציאות מוזרה מכל דמיון, הייתי רוצה לבדוק את התיאוריה הזו. יש לי שני סיפורים, אחד מהם הוא סיפור אמיתי שקרה במציאות ואחד מהם הוא חלום, גם אמיתי, אבל חלום. משימתכם, חברים, היא להכריע מה זה מה. בהצלחה.
 

סיפור מספר 1:

זה ימשך לנצח (אימאג' בנק, getty images)
זה ימשך לנצח (אימאג' בנק, getty images)
אני נכנס למסעדה ומגלה שכל העובדים לובשים מדים חדשים שאני לא מכיר, המקום מלא עד אפס מקום. אני מביט על השעון שלי ומגלה שאין לי שעון. המנהל משמרת ניגש אלי: "מהר, אני צריך אותך בדחיפות, קח את אזורים אחד שלוש וחמש". הוא זורק עלי את הסינר והחולצה החדשה ונעלם. אני רץ להחליף בגדים ואיך שאני חוזר מגלה שיושבים לי חמישים אנשים באזור ואין אף מלצר באופק. אני מנסה לברר מה קורה עם האנשים האלה אבל לאף אחד אין זמן לעזור לי. גברת מנופפת לעומתי בכל כוחה, נראית כאילו היא מתאמנת בלעוף. אני ניגש, היא מחייכת חיוך מזויף מאוזן לאוזן, רחב ומפחיד.
"אני רוצה להזמין".
"אוקי, האמת שהרגע עליתי למשמרת ועוד לא הספקתי להתעדכן אז אם תוכלי לחכות עוד רגע מייד ייגשו אליך"
"לא", היא אומרת, בלי החיוך הפעם.
"לא?" אני שואל בחשש
"לא! אני לא מוכנה לחכות אפילו עוד רגע, אני מחכה כבר עשר דקות שמישהו ייגש אלי"
"אוקי", אני אומר בהכנעה ושולף פנקס, "מה תרצי?".
"אני רוצה את הסלמון".
"בסדר גמור גבירתי, אני מייד מזמין לך".
כשאני מתחיל להתרחק אני שומע אותה קוראת לי מאחור.
"כן?" אני חוזר לשולחן.
"עם מה הסלמון מגיע?".
"עם פירה".
"אתה לא חושב שצריך לציין את זה בפני הלקוח?"
עכשיו היא זוכה למבט חשדני מצדי, אני מפנה אותה לעבר התפריט, "זה כתוב ממש שם, בתפריט, הנחתי שידעת".
"בכל אופן, אני לא רוצה אותו"
"את הסלמון?"
"לא, את הפירה!"
"אוקי, את מעדיפה תוספת אחרת במקום? אפשר סלט ירוק, או צ'יפס".
"לא, אני לא. אני רוצה רק את הסלמון".
"את לא רוצה תוספת בכלל?"
"לא, תוריד לי את זה מהמחיר".
 
אני מציץ ימינה ושמאלה לעבר השולחנות העמוסים, מבקש סליחה שקטה מכל השולחנות שזקוקים לי; זה הולך לקחת קצת זמן.
"אני לא יכול להוריד לך את זה מהמחיר"
"מה זאת אומרת לא יכול?"
"אני לא יכול, ככה המנה מגיעה", אני מושך בכתפי.
"אבל אני מסבירה לך שאני לא רוצה תוספת!", היא כבר ממש התחילה להתעצבן.
"אני מבין, אבל אנחנו לא מגישים סלמון בלי תוספת, אין לנו מנה כזאת. את יכולה לבחור איזה תוספת שאת רוצה, או להזמין תוספת ולאכול רק קצת, אבל אי אפשר לשנות את המחיר".
"מה זו החוצפה הזו! אין כזה דבר אי אפשר. אתה לא רוצה לשנות את המחיר".
"גבירתי, זו לא החלטה שלי. אלא נהלי המסעדה".
"טוב, אז תביא לי סלט עוף במקום".
רשמתי את ההזמנה והתרחקתי במהירות, לפני שהיא תנסה להתמקח על כמה חתיכות עוף מגיעות לה.
 
 

סיפור מספר 2:

אני נכנס למסעדה ומגלה שפילים ורודים החליפו את כל העובדים והם מעופפים להם בין שולחן לשולחן, משרתים את האנשים ומוזגים להם עוד קפה. אני פונה ללכת אבל מגלה שהדלת נעלמה ושאני בביה"ס תיכון עוד פעם, עומד עירום מול הכיתה, בלי שיעורי בית.

זהו, אלה הסיפורים. אני יודע, חדתי לכם חידה קשה. התשובה תפורסם בשבוע הבא, תאלצו להישאר במתח עד אז.
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.