הטוב, הרע והקוקוס

 
עודכן 10:58 22/04/2008
לילך וולך

רגע לפני שהחג נגמר, צריך לעשות כבוד למאכלים שהצילו את החג, וגם לאלו שהורסים אותו בכל פעם מחדש. מעוגיות הקוקוס ועד הסושי-חרוסת. הרשימה השחורה - לבנה

 
 
 
 
 
אמנם החג בקרוב מגיע לקיצו, אך המדפים בסופר ובתי הקפה עדיין מלאים באותן סנוניות שבישרו את תחילת עונת החנק - אותם פריטים כשרים לפסח שמתחזים להיות 'בדיוק כמו הדבר האמיתי', אבל רחוקים מהמטרה כמו המרחק בין אילת לסיני. לעומת אלו, תמיד אפשר להתנחם במאכלי הפסח החד פעמיים, שאמנם באים להתארח רק פעם בשנה, אבל הם עונים על כל הקריטריונים של שיחוק אמיתי, שמחזיר לנו את האמון ביכולת של היהודים להסתגל במצבי לחץ. הטובים נגד הרעים - הרשימה הלא מלאה לפניכם.
 

למה לא: מאכלי החג שמוציאים לו שם רע

פיצה קמח מצה
באשר לפיצת קמח המצה שמציעים תחת כל פיצריה רעננה, וגם אלו שמשלבים קמח חומוס, קמח טופו ואלוהים יודע מה עוד - התביעה הייצוגית מאיטליה בדרך. לא ניתן, ואני מדגישה זאת שנית - לא ניתן להניח גבינת מוצרלה מעודנת, ירקות טריים, ורוטב עגבניות על דיסקית בצק נסורת שמעלה אבק באוויר כשמנסים לחתוך אותו. פשוט לא.

לחמניות כשרות
כן, אנחנו מודעים לזה שגם לחמניות כשרות לפסח, מן הסוג שרשתות מזון מהיר מציעות, עברו אבולוציה במהלך השנים. ועדיין, כמה אדם כבר יכול לחשוק בהמבורגר באמצע החג, כדי להצליח לעמוד בכדור המשוריין הזה שנקרא 'לחמניה כשרה'? פשוט תרימו ידיים ותודו בזה - החג הזה כולו עוף ברוטב.

עוגת מצות
מצות רטובות הן אחד מהדברים הכי איומים בעולם. ולא יעזור שתמרחו עליהם תועפות שוקולד ומעל לכל תזרו קוקוס. זה פשוט לא מצליח להשכיח מאיתנו את התחושה המוצדקת, שאנחנו אוכלים עוגה שמבוססת על קרטון ביצוע שבמקרה גם עמד כמה ימים בגשם.
 
עוגיות קוקוס עבשות ישר מהמפעל (צילום: שירה גל)
עוגיות קוקוס עבשות ישר מהמפעל (צילום: שירה גל)
עוגיות בוטנים/ קוקוס
עוגיות הקוקוס והבוטנים המסורתיות לפסח מציעות פרדוקס מעניין – אם אלו עוגיות שנוצרו במיוחד לחג, ואין להשיגן בשאר ימות השנה, אז איך זה, בשם אלוהים שהוציאנו מממצרים, איך זה שהן אף פעם לא טריות? העוגיות האלו יוצאות מן האריזה שלהן כשהן מספיק קשות ויבשות כדי לתקוע איתן מסמר.

לאפה כשרה
על הלאפה הכשרה לפסח אפשר רק לשאול - Are you having a laugh? , כי מה שבטוח הוא שיור נוט האבינג א לאפה. הפסאודו לאפה הכשרה לפסח, חסרה את הגמישות והשמנמנות האינסופית שתפקידה לערסל ולספוג את מיצי השווארמה. ובשביל לעטוף שווארמה חמודה בבצק סרבן שמתבקע כאשר מנסים לגלגל אותו, צריך להיות באמת כרות בלוטות טעם.
 

למה כן: מאכלי החג שגורמים לנו להתגעגע

דווקא לא כל כך נורא (צילום: דניאל לילה, על השולחן|)
דווקא לא כל כך נורא (צילום: דניאל לילה, על השולחן|)
קניידעלעך במרק
ככל הנראה מדובר בפונקציה היחידה של קמח מצה שאינה איומה ונוראה - קנידעלעך שמנמנים וחמודים שמשייטים להם מעדנות באגם זהוב של מרק עוף, גורמים לנו להרהר שאולי לא כ"כ נורא להימנע מחמץ בחג. ואז מגיעה עוגת המצות של דודה רוזה, אבל זה כבר סיפור אחר.

מצה עם חמאה ומלח
העונג הפשוט שמזמנת מצה מרוחה בחמאה עם הרבה מלח, היא הצפירה הראשונה שמבשרת את החג. לא צריך לחכות שהאוכל יהיה מוכן כדי לחטוף מהשולחן בלי שאמא רואה. פשוט מאוד, עם החבילה הענקית של המצות שמגיעה שבוע לפני החג - פותחים, מורחים כמויות נדיבות של חמאה והרבה יותר מדי מלח, ומתיישבים מול הטלויזיה עם צלחת לפירורים לצפות ב"הלב". תענוג.

חסה עם חרוסת
מטבח הפיוז'ן הראשון הומצא על שולחן ליל הסדר, כשהרעב העביר את דעתו כל אדם שפוי, וההגדה התמתחה כאילו היתה סרט של לארס פון טרייר. או אז הושטה היד ויצרה את גליל הסושי הביזארי - חסה בחוץ, חרוסת בפנים. עד שלא מנסים, לא אומרים איכס על אוכל.
 
 
מצה בריי
ככלל, מתכונים שמתחילים ב"הרטיבי את המצה", גורמים לנו לרצות להתנצר; אבל היוצא מן הכלל שמנציח את כל היתר, הוא המצה בריי - חביתת מצה בחלב, מתוק או מלוח, חמשת אלפים קלוריות למנה, ואושר גדול בלב. מי שלא טועם, צהוב.

חזרת
היום רוב האשכנזים דורשים עמבה בסביח שלהם, ושיהיה חריף-חריף, אבל עד לא לפני הרבה זמן, הזמן היחיד בו היתה כמיהה לחריף, היה כאשר על שולחן ליל הסדר היתה מונחת תלולית בארגמן זועק, בריח שהיה פותח את הסינוסים לזה שבראש השולחן. זה הזמן להודות: הוואסאבי המזרח- אירופאי, אין עליו.
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.