אלוהי הדברים הקטנים

 
אין אף שכבה מיותרת
אין אף שכבה מיותרת צילום: (צילום יורם אשהיים)
 
עודכן 10:05 21/08/2008
לימור גריף

השילוב הקסום בין ארוחה שאינה מכבידה מדי, לקינוח מפוצץ, חלומי עבור הרבה מאוד אנשים. יש שיעדיפו את המנה הבשרית ויש שיקפצו מיד אל סוף התפריט להציץ בקינוחים. השילוב בין השניים, אותו מציעה מסעדת מקס ברנר, באופן משובח, מעלה חיוך חלומי. ביקורת מתוקה

 
 
 
 
 
מנת פרגיות עם תוספות מעניינות
מנת פרגיות עם תוספות מעניינות צילום: יורם אשהיים
כמה הבהרות לפני שניכנס אל הפינה המתוקה: יש שיאמרו על השוקולד שהוא עמוס מדי, ויש לכבדם. ויש שיאמרו שאף פעם לא שבענו ממנו, איתם בדרך כלל נזדהה. נכון שהוא משמין, ממכר, מעלה על פנינו וגופינו לא מעט אזכורים, על שחטאנו, אך על השוקולד לבדו נאמר לא פעם – אלוהי הדברים הקטנים. והנה לו פרדוקס, למקס ברנר תפריט קולינארי לא פחות מכובד ממסעדת ביסטרו צרפתית, איטלקית, או ישראלית ממוצעת, המשלב מגוון מאכלים, פשוטים רובם, נטולי שוקולד, המכינים את קיבתו של הסועד, כמו לפני משקה אלכוהולי גדול, אל עונג המתוקים. שהרי לצאת לאכול רק שוקולד, נראה בזבוז קלוש של זמן, על אף שאוהדי האיכות ימצמצו עכשיו בכעס.

התפריט הממוצע של ברנר, מציע שפע של קומבינציות מעניינות אך שגרתיות, כמו ארוחות סלט ובריאות, קומבינציות קלאב על טהרת הסנדביצ'ים וכמובן גם קומבינציות של בית המכונות: "ארוחות מרגיעות" – אליהן אני נמשכתי בטבעיות. המנה הראשונה שקפצה אל עיני הרעבות, ויהרגו אותי מלומדי, הייתה ה"שניצלים הקטנים של אמא" – עשויים מחזה עוף טרי, עם ציפוי פירורי לחם וחרדל דיז'ון וציפס קטן של בצל מתוק מעל, מוגש עם רוטב איולי צ'ילי. ומה חדש? מעבר לטעם המוכר והאהוב, נצצו תוספותיה, שאינן מוזכרות בתפריט, ומוגשות כהפתעה ששווה להכיר: צלוחית קטנה של אורז בר, העשוי היטב ואף נעים בשילוב הטעמים החמצמצים, פולי סויה ירקרקים שאת טעמם אני אישית לא מחבבת, שהיו ולו תפאורה מאירה לשניצלים, עוד היו עצי כרוביות מטוגנות, נראה שבאותו ציפוי שניצלי מוכר, וכמובן הבצל המתוק שפוזר בחן מעל השניצל הפשוט והפך אותו ליוקרתי במידה. בסיומה של הארוחה, כל שרציתי היה עוד מנת בצל כתמתמת, שהיה אגב בכמות נדיבה ומספקת, ונעצרתי כי נזכרתי שתכף מגיע מי שבגללו הגעתי: השוקולד. חברתי בחרה להזמין מנת פרגיות בעשבי תיבול – במרינדה צבעונית ומגרה של פטרוזיליה, בזיליקום ונענע שתמיד מוכיחים את טיבה של כל מנה, עם גרידת לימון ושמן זית.
 
שתי הארוחות היו טעימות ונעימות, התענגנו בכיף על מנות מוכרות ואהובות שהוגשו מעט אחרת, אך מעבר להגשה, שדמתה לחלקה טריטוריאלית מוגדרת, כמו מפת עולם גלובלית שעדיין לא מצאה את השקט שהיא מחפשת לבני עמה, התקשנו לשוטט עם המזלג הגדול בין הצלוחיות הקטנטנות. מגשית של אוכל שאינה נוחה, יפה בממוצע, טעימה במידת מה, מסתכמת בכך שעל ראוותנות תמיד שווה לוותר.
 

ונעבור למנה העיקרית

שניצלים קטנים מבית אמא
שניצלים קטנים מבית אמא צילום: יורם אשהיים
עוד נקודת ציון לא משובחת הייתה משקה היוגרוט עם הפסיפלורה שהזמנו, שהיה מאוד לא שייקי, בעיקר כי את הפסיפלורה בו ממש לא מצאנו ונמנענו. וכל זה לא חשוב, כי כשהגיע הקינוח, יצאה נשמתי, אולי בשל האהבה האדירה לשוקולד משובח, או בשל התצוגה המרהיבה של מפלי השפע שזרמו שם. כל מנת קינוח שוקולדית, הוגשה בליווי בקבוקון קטן של נוזל שוקולדי חם, כאילו ולא די היה בו.

כמיטב המסורת לא יכולתי להתעלם מסופלה השוקולד החם, עם שוקולד לבן נמס במרכזו, מוגש עם כדורי וופל קראנצ'י, מיותרים לטעמי, גלידת וניל, וכמו שכבר הוזכר: רוטב שוקולד חם. יחי ההבדל בין השוקולד הזריז שאנו חוטפים סתם מתוך חשק לבין עינוג של ממש. הסופלה בגודל הנכון, במינון הנכון, עם כמות השוקולד שמספיקה בדיוק לי. לא יודעת מה אתכם, אך אני שבעתי את תשוקתי. חברתי בחרה להזמין את "שכבות" שהולל בפי המלצרים – כלומר, מרנג אגוזי לוז ועליו קרם שוקולד חלב מוקצף, ועליו עלה דק של שוקולד טהור בשלוש קומות, מוגש עם נשיקות מרנג וכמובן, רוטב שוקולד חם. אני שלחתי את אצבעותיי הארוכות אל נשיקות המרנג, שהיו תעשייתיות בטעמן ובכל מקרה עמוסות דיו למנה יפה וטעימה. השכבות המהוללות שנראו כיצירת מופת שאין לנעוץ מזלג באופייה, היו טעימות עם נגיעות שוקולד מגוונות, במיוחד שכבת הקורנפלקס שעמדה איתנה והתנפצה בפה בעוז וגבורה, שכבר היו טו מאץ בשבילי.
 

גיוונים מתוקים

מוס שכבות - כבר יותר מדי
מוס שכבות - כבר יותר מדי צילום: יורם אשהיים
התפריט השוקולדי של מקס ברנר מציע מגוון רחב של חידושים בעולם השוקולד. מעבר לוופלים, הקרפים והמוסים המוכרים, תיתקלו במילקי מקס עוגיות – קרם טראפל שוקולד חלב עם שברי עוגיות בנוגט, שברי שוקולד לבן וקצפת עם כדורי וופל קראנצי, בורקס שוקולד, פיצה שוקולד, קרמבו שוקולד, פונדו ואפילו קוקטיילים בליווי אלכוהול. תכירו את המשקה האלוהי: מרטיני קוקוס – קרם שוקולד חלב, אייריש קרים, בננה ווודקה, שהיה פינאלה מוצלח. ממה ראשי הסתחרר יותר: קשה להגיד, אני בעד השוקולד שעלה לי לראש והקפיץ את האדרנלין לשמיים, יותר מכמה טיפות זקופות של וודקה מסחררת.

מחירי המנות סבירים ונוחים, מנה עיקרית לא עוברת את סך ה – 60 שקלים, ואילו מנה שוקולדית, את סך ה – 35 שקלים. שווה לכל כיס, ובעיקר (מדי פעם, עם כל דבר טוב לא כדאי להגזים), גם לנפש.
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.