פריק שואו

 
הווי ישראלי שלא מתבייש להציג את עצמו
הווי ישראלי שלא מתבייש להציג את עצמו
 
עודכן 09:49 08/09/2008
לימור גריף

מה אוהב לטעום החיך הישראלי? המבורגרים, חומוס, צ'יפס סלט? אולי טחינה, לבנה, חמוצים? נראה כי המטבח הישראלי צריך להציע כמעט הכל, בכדי לרצות את הקיבה הישראלית, זו שאוכלת בעיקר עם עיניה, וקשה לה, להעלות חיוך או חלילה גרפס. ביקורת ישראלית נוקבת, קצת על החברה ובעיקר על האוכל שהפך אותה להיות מי שהיא

 
 
 
 
 
כשאתם יוצאים למסעדה ישראלית, בראש ובראשונה תחפשו מטעמים שכל ישראלי אוהב, או בשפת העם - מתחבר. יצאתי לבדוק את מסעדת פריק eat שמתהדרת מלבד שמה ההורס, המעוצב בלוגו קטלני, עליו נלחמו יותר מעשרת אלפים "קופירייטרים" בהתוות רק בכדי לזכות בטרקטורון, גם בישראליות מובהקת שמערבבת נופח רומנטי וגם, איך לא, ים תיכוני.

האג'נדה הישראלית נוגעת בראש ובראשונה במשפחתיות, אז התיישבנו אני אחותי וגברת קטנה שהחליטה לפצוח בבלגן לקראת סופו של החופש הגדול, משפחה. אם תחליפו מבט עם המקום, תזהו בשעות הערב המוקדמות מגוון רחב של משפחות שמאכלסות את השולחנות ההומים, אלו שחוגגות יום הולדת או יום נישואין. אנחנו חגגנו בעוז את סיומו של החופש הגדול, כי כמו ישראליות מצויות, התחייבנו להתאים סיבה למסיבה, סיבה לחגיגה, מניפולציה אם תרצו. כשהתפריט רחב השוליים נפתח, קפצו אליי המגוון, הכמויות, המבחר ובעיקר הבלגן. נכון, מסעדה ישראלית שלוקחת ריסק לא קטן, חייבת להתחבר אל קיבתו של כל אורח. החל מילדים, עד למבוגרים שירצו גם בימות הקיץ הלוהטים צלחת חמה של מרק. עם האווירה, לא אוכל להתווכח, נמסתי. היא קסומה, נעימה, משולבת סיסמאות מתוך שירי הווי שיכלו בקלות להפוך לאמירותינו הלאומיות בחסד, של ארקדי דוכין, פוליקר, שלמה ארצי, שלום חנוך, ריטה, יהודית רביץ ועוד. סערת האש הרובצת במקום מגיעה דווקא מפינת טאבון לוהטת, בה עובד מיני שף בעמל רב ואופה פיתות, פוקאצ'ות ופיצות במקום.

היה נדמה לי שמדובר באווירה שישראלים מחפשים דווקא כשהם מטיילים בחו"ל. משוטטים ליד בית חב"ד הקרוב, להיכנס, לוותר, להתחבר, לשתף? רק כדי להרגיש שהתקרבו עוד קצת למקום עם מכסה שמזכיר בית. ושם הרגשתי, שהגעתי הביתה. הנינוחות שלטה, צוות המלצרים התנהל ללא מגננות, בחיוך אדיב, שקשה למצוא היום אצל הישראלי הממוצע, בקיצור, כמה טוב שבאת הביתה, בעיקר כדי לאכול.
 

פרחי טיס

ההמבורגר שהתחפש לסטייק
ההמבורגר שהתחפש לסטייק
פתחנו בפרחי כרובית מצופים בתערובת פירורי לחם, בליווי רוטב צ'ילי פיקנטי, תוך הדגשה כי הם מטוגנים בשמן קנולה. שאפו על הבריאות, מה לגבי השאר? לדבריו של אחד מבעלי המסעדה, גם הצ'יפס מטוגן בקנולה, וכל השאר בשמן "רגיל". האם זו לא מכה מתחת לחגורה? אך תעזבו בריאות, באנו להתענג, והכרובית הייתה נפלאה, למרות שהרוטב שעמד לצידה היה מעט תמוה ולא קשור לטעם הטיגון העמוק. טעמנו גם ממגוון סלטי הבית של המקום, שכבר בראשית הדרך הלחיצו אותי לחשוב – האם הגעתי למסעדה מזרחית? ממש לא, אותם סלטי פאר קבעו חותם על הגדרתה הממש לא ממוצעת של הישראליות: חומוס – מעשה יד ביתי, טעים להפליא, לא חלק מדי ובהחלט נימוח, והכי חשוב - ללא טעמים משמרים. טחינה שנדמה כי נטחנה בזה הרגע, סלט טבולה חמוץ בדיוק יסודי עם כמות בורגול שלא דורשת ממך לעמול שעות נוספות רק בכדי לבלוע, וסלט הבית שקרא גם סלט השוק, שמורכב משבע עשרה סוגי ירקות שונים, ברוטב סודי, שרובו נוטה לנענע, בזיליקום ולימון, פשוט וטעים.

את הרושם הראשוני חתמו הפיתות החמות: לפה סומסומית פריכה ולא קשה, פיתת בצל שאני פחות אהבתי ונמשכתי יותר אל פיתת עשבי התיבול, שלא נטפה שמן, לא הייתה קווצ'ית ונאכלה בהנאה רבה. הלא הסיכום הראשוני צייר עולם מאוד פשוט, כל מה שישראלי אוהב וצריך על שולחן אחד עגול, באחדותה וחברותה מושיט ידו ונתקל באלה של בני משפחתו, אהובתו וילדיו. חוויה כיפית נעימה. אך האם חומוס, טבולה וטחינה הם מסורת שרובה ישראלית? הלא כל תינוק יבחין כי המטבח הים תיכוני: דרוזי ברובו וערבי בכללותו, השליך עצמו על המטבח הישראלי, בעודנו שוחים, חותרים, בולעים קצת מים בעידן של מלחמה שלעולם אינה נגמרת, האם בזו העובדה אנו מכירים?
 

והעיקר לא לפחד כלל

ישראלי יודע להעריך בשר משובח
ישראלי יודע להעריך בשר משובח
את האמת שלאחר המנות הראשונות הפשוטות מדי, המשכתי לצפות פשוט. מסתבר שגם המטבח המזרח אירופאי התערבב, יחד עם מנה גדושה של רביולי בטטה ברוטב נפוליטנה (פשוט). הרביולי היה טעים, יעידו סובבי, על אף שמראהו לא ממש רמז לי לטעום ממנו, הוא נראה מעט גבשושי, ועל אף היותו מאוד טעים, הוא היה מבושל מדי, עם רוטב עמוס מדי, שרמז על הקונספט: הכי גדוש, הכי הרבה, הכי ישראלי וחבל.

מנת הדגל המומלצת של השף הכריזה: המבורגר ישראלי. נשמע פלצני? חכו שתטעמו. מדובר בסטייק שהתבלבל וחש לרגע שהוא המבורגר. כל ביס נימוח, לח ובעל רטיבות מדויקת, מודגש, בעיקר טעמו של צלע ורד הגליל, פילה בקר משובח ועוד שלא ידעתי לשים עליהם אצבע, שיצרו יחד טעם שאינו שווה למחירה הדל של קציצת הבשר המעורבת, הכי משובחת שטעמתי מימיי. גם מהתוספות המוכרות לא הצלחתי להתעלם: תפוחי אדמה חצויים לאורכם עם קליפתם, קוביות עבות של בטטה קלויה על האש, מג'דרה מזרחית למדי, הום פרייד וצ'יפס שכבר לא התאימו בפשטותם אל ייחודיותה של המנה המיוחדת שכבר מהביס הראשון, התחלתי לחפש עבורה שם הולם יותר.

אל הקינוח הגענו מעולפות, ובכל זאת הופתענו לגלות שהקינוח הביתי, על אף המגוון הרחב, הוא לא אחר מקנאפה. איזו הפתעה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם במסעדה שמגישה מנת קנאפה עגולה, גדולה, חמה ומתוקה להפליא? הלא גם במסעדות הכי מזרחיות שתכתתו רגליכם אליהן, תגלו בקלוות (אומנם על כל סוגיהן) וסוכריות מפוצצות חומרי מאכל, שכדאי שתרחיקו מהילדים.
 
הבחירה הישראלית המועדפת: פרגיות
הבחירה הישראלית המועדפת: פרגיות
שאלת הכי ישראלי הרגישה לי נכון. בעיקר כשמהתפריט בצבצו מאכלים עם שמות יותר עממיים, כמו מאפה אחול שקשוקה, סמבוסק בולגרית, פיצה עצבנית, ומצד שני קרץ גם הג'ובאני – מאפה סיציליאני משובח. בקיצור, מסעדה רבגונית, טעימה, שמציעה לכל דורש ישראלי בדיוק את מה שחפץ ליבו, הכי חשוב שזה יהיה לצד כוס ענקית של מיץ תפוזים סחוטה – טרייה, הכי ישראלית, הכי שלנו, ועם מחירים ממש שווים.

מסעדת פריק eat:
חיפה, שד' ההסתדרות 157 (מפרץ חיפה, צמוד למסעדת Bp)
טלפון: 04-8721993
שימו לב: פתוח 24 שעות ביממה
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.