בהשגחת אוכלי הטריפה

 
ארוחה כהלכה
ארוחה כהלכה צילום: יח``צ
 
עודכן 10:49 24/02/2009
אורי רפאל באום

המילים 'כשרה' ו'מסעדה טובה', אינן מתחברות, ברוב המקרים, במוחו של התל אביבי הממוצע. יצאנו לבדוק, האם ניתן לשבור את המיתוס?

 
 
 
 
 
כמה טעים כבר יכול להיות במסעדה כשרה, שאלתי את עצמי ואת זוגתי בזמן הסיבוב השלישי של חיפוש החניה מחוץ למסעדת "מיתוס" בתל-אביב. חוסר האמונה היה מוטיב חזק באותם רגעים – חוסר אמונה שנמצא חניה, חוסר אמונה שפירה בלי חמאה שווה משהו, וחוסר אמונה בסיסי ועמוק יותר, שכאן זה לא המקום לדבר עליו.

למרות זאת, החלטנו למחוק את הדעות הקדומות ולתת צ'אנס אמיתי ל"מיתוס" התל-אביבית, שכשרותה המזדעקת בליבה של תל אביב החילונית מתריסה בעיניי לא פחות מסניף "טיב טעם" בליבה של שכונת מאה שערים.

מיתוס מעוצבת בטוב-טעם ובפשטות נעימה. שולחנות עץ כבדים, אך לא כבדים מדי, וחלל אקוסטי, שמאפשר לסועדים סביב השולחן אינטימיות שקטה, גם כשהמסעדה מלאה עד אפס מקום. קיר רחב מימדים עמוס מדפים ומאות בקבוקי יין, משרה חמימות יוקרתית על הסועדים.
 

באנו לאכול, אז קדימה לעבודה:

עשוי למהדרין
עשוי למהדרין צילום: אורי רפאל באום
למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו פילה בקר ונתח של בשר ברווז על מצע של פטריית פורטובלו. כמי שאוהבים לאכול לחם כמעט עם כל דבר, ביקשנו את מנת לחם הבית, שהוגשה עם זיתים ומטבל עגבניות.

מנת הקרפצ'יו היתה עשויה לתפארת. על נתחוני הפילה הדקיקים הוזלפה כמות נדיבה ומדויקת של חומץ בלסמי ושמן זית. ניכר היה שמדובר בבשר משובח, טרי מאוד ובעיקר ערב מאוד לחיך. לצערנו, בשלב הזה של הארוחה רק הקרפצ'יו היה משביע רצון. מנת הברווז לקתה בחסר רב – טעמו של הבשר היה מלוח, המרקם, רחמנא ליצלן, היה צמיגי והותיר תחושה של לעיסת ספוג. פטריית הפורטובלו היתה דווקא לא רעה בכלל.

גם לחם הבית אכזב קשות. ממסעדת גורמה ניתן לצפות ליותר מאשר לחמניית לחם לבן מרובעת, שחוממה יתר על המידה בטוסטר. לא ציפינו אמנם ללחם ברמה של "רפאל", אבל העובדה שקיבלנו לחם חסר כל ייחוד או טעם, מן הסוג שהוגש בשנות ה-80 ב"אפרופו", הותירה אותנו מדוכדכים.
 

מבחן הבשר

המנות העיקריות במיתוס הן כבר אופרה אחרת. המלצר האדיב ששירת אותנו, העמיס בזה אחר זה נתח אנטריקוט 400 גרם, שהוגש על מצע של פירה, והמבורגר 300 גרם מבשר אנטריקוט, שהוגש בליווי צ'יפס, ירקות ומספר רטבים.

האנטרקוט הגיע לצלחת בדיוק במידת העשייה המבוקשת (מדיום) והיה בשרני ומשויש בדיוק כמו שניתן לצפות מאנטריקוט. אפילו מלח ופלפל לא היה צריך להוסיף. אמנם קשה "לפשל" עם אנטריקוט, אבל קשה עוד יותר להוציא אותו מהגריל בצורה שמתקרבת לשלמות. נראה שהחל מבחירת הפרה, עבור בתהליך יישון הבשר וכלה בצלייה – השף של מיתוס יודע מה הוא עושה. גם הפירה, שמתוקף הנסיבות נאלץ לוותר על שותפתו הטבעית (חמאה), הצליח לעמוד במבחן, והיה נימוח ומתובל במידה הנכונה.

ההמבורגר הצליח להוציא כמה גרגורי הנאה ושביעות רצון מפינו. הבשר היה עסיסי מאד, מתובל במינונים הנכונים והונח בתוך לחמניה פריכה, טריה ובקיצור – אנטיתזה מושלמת ללחם הבית מהמנה הראשונה. הצ'יפסים שהוגשו ראויים אף הם לאזכור חיובי והתפוגגו כהרף עין מן השולחן.
 
 

ואחרי שפתחנו כפתור...

ללקק ת'תות?
ללקק ת'תות? צילום: אורי רפאל באום
שבעים ומרוצים ישבנו מול תפריט המנות האחרונות והתלבטנו. למעשה, לא התלבטנו כלל, משום שאני תמיד בוחר בפונדנט השוקולד, וזוגתי שתחיה, תמיד בוחרת קינוח שמכיל תותים – וזה בדיוק מה שעשינו גם הפעם.

שוב חזר אלינו המלצר האדיב כשבידו האחת כוס זכוכית גבוהה, שהכילה תותים על מצע של סורבה וניל, ובידו השניה הפונדנט הנכסף. לא ארחיב יתר על המידה, משום שהמנות היו טובות, אך לא התעלו לגבהים יוצאי דופן. הפונדנט היה טעים אמנם, אך נאפה יתר על המידה, ולגלידת הווניל פרווה, היה טעם של גלידת וניל פרווה. התותים גם הם היו טעימים למדיי, אך לסורבה וניל פרווה, היה טעם של.... נו, אתם כבר מבינים.

הצלחתי לשפוך כאן כבר כמה מאות מילים בלי לעשות שימוש בקלישאה המתבקשת – והנה היא לפניכם: הביקור במיתוס סדק במקצת את המיתוס. כן, טעמנו במו פינו אוכל כשר שהוא גם טעים. טעים מאוד אפילו. וכן, בהחלט נמליץ על המסעדה הזאת למי מחברינו שיחפצו בנתח עשוי כהלכה. וכן, הקונספט של מזון כשר בתל-אביב נשמע כעת הגיוני יותר מאשר "טיב טעם" במאה שערים. וכן, אני מעדיף חמאה בפירה שלי.

מסעדת MEATOS, ויצמן 2, מגדל אמות השקעות, תל אביב.
 

בדירוג שלנו: ארבעה כובעי שף מתוך חמישה

עוד במדור - אוכלי חינם
 
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.