מדריך העיר העתיקה

 
הולכים ישר למקור
הולכים ישר למקור צילום: דניאל לילה
 
עודכן 09:09 12/10/2009
סיגל רגב, על השולחן

את המסעדות המצועצעות של העיר העתיקה השאירו לתיירים. חפשו את הכוכים הקטנים של המקומיים. סיגל רגב מצטרפת לשף פיני לוי בטיול שורשים קולינרי

 
 
 
 
 
בשנת 1890 סבא של סבא שלי עלה מתימן ישר לכפר השילוח בעיר העתיקה. ב-48’, אחרי מלחמת העצמאות, עברנו לצד המערבי. לכן בכל פעם שאני מגיע לפה אני מרגיש שאני מתקרב לשורשים שלי, כאילו חזרתי הביתה,” כך מספר פיני לוי (“פיני בחצר”) - מסעדן ירושלמי ותיק ומוערך. לא מדובר רק בשורשים משפחתיים, אלא גם בבישול: “כאן אני יכול למצוא את חומרי הגלם הכי מיוחדים. יש פה פריקי ולאבן קיש (גושי יוגורט מיובש), דבש ענבים ודבש חרובים, שלא לדבר על כל שוק הקצבים, שם היתה למשפחה שלי חנות בשר. אני אמנם כבר לא מכיר את כל המוכרים כמו פעם, אבל תמיד מוצא שם חלקי פנים וצלעות טלה קטנטנות ויפות. יותר מכל אני אוהב את הפלאחיות, שמגיעות מהכפרים ומוכרות את התוצרת שקטפו באותו בוקר: ריג’לה טרי, תאנים עסיסיות, שעועית ירוקה בלאדי - אני לא עומד בפיתוי, קונה ירקות ונתח בשר משובח ורץ הביתה להעמיד סיר.”

מתחילים בסיור

המסלול שלנו מתחיל בשער שכם, ממשיך דרך רחוב בית הבד ומגיע עד שלושת הרחובות המקבילים: שוק הקצבים, שוק הצורפים ושוק הבשמים (הנקרא גם שוק התבלינים). דרך אגב, בתקופה הצלבנית היה במקום גם שוק רביעי, שכונה “שוק הבישול הרע”, בשל הריחות הרעים שנדפו מהמסעדות שמכרו אוכל לצליינים. לרוב המקומות אין כתובות מדויקות או שמות, אבל תמיד אפשר לשאול את הסוחרים, הם ישמחו לעזור. לפני שיוצאים לדרך, הנה עוד עצה של פיני: “קחו את הזמן והסתכלו על כל דבר פעמיים, כי בכל ביקור תגלו פה משהו חדש.”
 

נרגילה ופיצה

בית הקפה הארמני הוא נקודה טובה להתחיל או לסיים את הטיול בעיר העתיקה. בעל המקום, רמונד, איש גדול בעל קול רועם וצחוק מתגלגל, יושב מדי יום במרפסת המשקיפה על הרחוב ומספר סיפורים בשפה ציורית לתיירים שעצרו לאתנחתא ולקשישים שיושבים שם דרך קבע. אפשר לשבת ליד שולחנות מעוטרים בציורים ארמניים, לעשן נרגילה, לשתות קפה חזק או מיץ סחוט טרי, ואפשר גם לאכול פיצה דקיקה וקריספית עם בשר כבש וירקות (“זה הסוד,” מסביר רמונד. “כבש שנטחן במקום ועגבניות ופלפלים חתוכים דק-דק”). והמחיר? “15 שקל לישראלים, 20 שקל לתיירים.” בית הקפה הארמני (בית הקפה הראשון מימין ברחוב בית הבד, בכניסה משער שכם).

שים לי קדרה, נתראה בעוד 6 שעות

תתחילו לשנן: אידרה, או בעברית קדרה. עבורנו מדובר בסטארט-אפ היסטרי, עבור המקומיים זוהי מסורת של שנים. העיקרון פשוט: בסיור שלכם בעיר העתיקה אתם קונים בשוק 3 ק”ג בשר (כבש, טלה או סתם בקר) ורצים איתו לשווארז’ בייקרי. שם ישדכו את הבשר לאורז ולתבלינים, יניחו בסיר נחושת גדול וידחפו לטאבון. אחרי חמש-שש שעות תקבלו את התבשיל ארוז היטב, כך שתוכלו לקחת אתכם לדרך. מדהים, לא? שאוורז’ בייקרי (הנוצרים 54, טל’ 02-6280004).
 

הכנאפה והמתאבעה

המתוקים של ירושלים
המתוקים של ירושלים צילום: דניאל לילה
בכל פינה בעיר העתיקה אפשר למצוא את החנויות המתוקות עם הבקלאוות והכנאפה, אבל כשהמקומיים מחפשים קינוח, הם הולכים על מתאבעה או עטאייף. האחרון הוא הקינוח המסורתי בתקופת הרמדאן, אבל נמכר בכל ימות השנה בחנות בשוק הקצבים (מכיוון שער שכם), בין חנויות הירקות והבשר. העטאייף הוא הכלאה בין פנקייק ללחוח. ממלאים אותו באגוזים וקינמון או בגבינה וטובלים בסירופ. אפשר לקנות הביתה (3 שקלים ליחידה) ולמלא במה שרוצים (פיני מאשר גם להקפיא). הפינה המתוקה הכי סודית בעיר העתיקה נמצאת ברחוב בית הבד, בדיוק בפינה שמובילה לשוק הצבעים. מכינים בה רק דבר אחד: מתאבעה. חנות המתוקים של משפחת זאלטימו היא בעצם אולם אפלולי בעל תקרה גבוהה ומתקלפת ובו שני מקררים גדולים, טאבון, שולחן עבודה וכמה שולחנות פורמייקה. אל תתנו למראה לבלבל אתכם - יש למקום ייחוס. ראשית לפני כמה מאות שנים היה כאן רחוב שהוביל לכנסיית הקבר, ושנית מכינים כאן את המאפה הכי מופלא בעיר. דמיינו בצק דק כמו נייר שממולא בגבינה או אגוזים וקינמון, נאפה בטאבון ואז מקבל מנה הגונה של סירופ מתוק או אבקת סוכר. רק מהריח אפשר להשתגע. משפחת זאלטימו מכינה את המתאבעה כבר 150 שנה, ויש לה סניפים גם ברמאללה ובבית חנינא (15 שקל). עטאייף (בכניסה לרח' שוק הקצבים, מכיוון שער שכם); חנות המתוקים של משפחת זאלטימו (רח’ בית הבד 35).
 
 

דבש ב-1200 שקל

אותנטיות במיטבה
אותנטיות במיטבה צילום: דניאל לילה
חנות הדבש ענבר ממוקמת בשוק הצורפים ונראית חריגה במארג החנויות של העיר העתיקה. היא צבועה לבן, ואת המדפים מעטרות עשרות צנצנות דבש בצורות ובגדלים שונים - ממש בוטיק לדבש. מוכרים כאן 14 סוגי דבש מהפיליפינים, לכולם תעודות חתומות המעידות על כך שהדבש אינו מהול בסוכר. יש שם דבש חריף-חריף מפרחי גינג’ר, דבש מלטף של פרחי קינמון, דבש מפרחי ציפורן וגם דבש סמיך ולבן מתימן, שעולה 1200 שקל לק”ג. אוצר או מלכודת לתיירים? אתם תחליטו. בכל מקרה כדאי לעבור ולהתרשם מהאופי החריג של המקום. פתוח כל יום עד ארבע אחר הצהריים, ויש גם אתר אינטרנט (בערבית).(שוק הצורפים -אלחוואג’ת).

מתיישבים לאכול

רוב המסעדות בעיר העתיקה הן מלכודות תיירים. תזהו אותן לפי הגינונים המוגזמים של המלצרים, קנקני הלימונדה שינחתו על שולחנכם לפני שהזמנתם והמוני התיירים שתראו סביבכם. חפשו את הכוכים הקטנים שבהם אוכלים המקומיים - אלה עם שולחנות הפורמייקה, שהבעלים שלהן גם מבשלים, גם ממלצרים וגם מגישים לכם את החשבון. במסעדת אל עלאת שברחוב בית הבד מצאנו לצד מגשי האורז והעוף גם שווארמה מתובלת היטב וסלטים טריים וטעימים. את אל-נאסר, גם היא בבית הבד, תזהו לפי ריח הכמון שנמשח על העופות הנצלים בתנור.

כשפיני מחפש תבשילים ייחודיים, הוא הולך למסעדה של אבו טאהר בשוק הקצבים. טאהר דקידק מתמחה במקלובה, מרק כבש, סינייה בעגבניות וטחינה ומנסף (בשר כבש מבושל ביוגורט ומוגש על פיתה), אבל מגיש כאן גם חומוס חמצמץ טעים מאוד (40-20 שקל לתבשיל. שוק הקצבים 16).
עוד מקום מומלץ נמצא בשוק הצורפים. אין לו שם או כתובת מדויקים, אבל זוהי המסעדה היחידה ברחוב הזה. מלבד חומוס אלוהי וחמצמץ עם פלפלים חריפים מגישים כאן שתי מנות בלבד: עוף מבושל במרק כורכום צהבהב ואורז זהוב שמעליו יוצקים סמנה סמיכה. הכל טעים מאוד. למעשה המסעדה מתנהלת בשלוש חנויות סמוכות: באחת מכינים את החומוס וכותשים את רוטב השום והפלפלים החריפים. ממול מתבשל האוכל על פתיליות, ובחנות השלישית, שנפתחה רק לאחרונה, מגישים את האוכל. (25 שקל למנת אורז ועוף, 12 שקל לצלחת חומוס).
 

אל תשכחו את הקוד

בקבביות של העיר העתיקה מוכרים רק קבב. בלי חומוס, בלי סלטים, רק קציצות בשר אווריריות שלא תמצאו בשום מקום אחר. מה שיפה כאן הוא שברגע שאתה מזמין קבב, מייד חותכים לך חתיכה של בשר כבש מהנתח העצום שתלוי בכניסה וקוצצים. “הבשר פה לא עובר טחינה, אלא קיצוץ ידני, וזה מה שנותן את הטעם המיוחד,” מסביר פיני. לקבבייה בשוק הבשמים אין שם, רק תור ארוך בכניסה. כשיגיע תורכם תאמרו את מילת הקוד “אוהיאה” - שזה אומר מנה אחת (5 שיפודים) פלוס עגבנייה, בצל ורוטב יוגורט. וזהו (20 שקל). קבבייה טובה נוספת נמצאת בכניסה לשוק הקצבים מרחוב דוד (הרחוב המרכזי אליו נכנסים משער יפו העמוס חנויות מזכרות). המתכונת זהה למסעדה הקודמת, אבל זאת קצת יותר מרווחת, ויש לה לא פחות משבעה (!) שולחנות.
 
עוד כתבות במדור סיורי אוכל
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.