המלצה: מדבר מהבטן

 
מנצח על הסירים במטבח. עמית אהרנסון
מנצח על הסירים במטבח. עמית אהרנסון
 
עודכן 08:26 12/06/2011

הוא מחזיק בטייטל הנוצץ של עיתונאי אוכל ולמרות כל הגורמה שמסביב, יש לו חולשה דווקא לסנדביץ' חביתה. בואו להכיר את עמית אהרנסון, האיש שעומד מאחורי הבלוג "מדבר מהבטן" וזה שיביא לכם את חדשות האוכל בתכנית של גיא פינס. וגם: מתכון מנצח לכרוביות ממולאות של סבתא רחלה

 
 
 
 
 

בכל שבוע נביא לכם המלצה לבלוג אוכל ששווה להכניס לרשימת המועדפים. זה שמספק מתכונים מוצלחים, תמונות מגרות וטקסטים מעוררי תיאבון. מכירים בלוג אוכל מיוחד? כתבו לנו.

 

לפני כמה שבועות שלחה אליי הג'ינג'ית המהממת של המערכת את הלינק לבלוג מדבר מהבטן. תציצי היא אמרה. ואכן, דקה אחר כך כבר צללתי אל תוך עולם קולינרי של מישהו שמעולם לא הכרתי אבל אחרי 5 דקות כבר הפך לחבר שמעולם לא ידע על קיומי.

 

להכנס אל תוך עולמם של חובבי אוכל גורם לי לא רק להתרפקות והזדהות עם התחביב (או המקצוע) אלא בעיקר שולח אותי חצי שעה אחר כך למטבח, מלאת השראה ורעב שלא ידעתי שפועם בי עד לאותו רגע. ועמית אהרנסון, האיש הסופר מוכשר שעומד מאחורי מדבר מהבטן, אכן גרם לי להדליק את האש ולטגן קציצות עם כרישה שהתגלו כשוס רציני ועל הדרך עשו לי היכרות עם סבתא רחלה. 

 

ההיכרות הזאת, גרמה לי להזכר בסבתא הפרטית שלי, במאכלים שגדלתי עליהם ובסיפורים והאירועים שמתקשרים אצלי ישירות עם כל צלחת מרק או עוגה שהיא הכינה. הפרויקט הזה של עמית, שבו הוא מתעד את המתכונים של סבתא, הוסיף לו לא מעט נקודות זכות ובו בעת גרם לי לרצות לעשות בדיוק את אותו הדבר עם האישה שלימדה אותי אוכל מהו.

 
תעקבו אחרי ההוראות - זה ישתלם לכם. קציצות בשר וכרשה
תעקבו אחרי ההוראות - זה ישתלם לכם. קציצות בשר וכרשה צילום: עמית אהרנסון

אז מה בעצם יש בבלוג הזה שהצליח להכנס אל רשימת המועדפים שלי (ומעכשיו גם לשלכם)? בעיקר המון אהבה מהבטן לדבר הזה שנקרא אוכל. לצד מתכונים (אלה של סבתא רחלה הכי מומלצים), תוכלו לקרוא את ביקורת המסעדות שעמית כותב ביחד עם איש ערוץ הספורט יהונתן כהן שבהן, בין היתר, ביקר ב"מזנון" - המקום החדש של השף וזרעוני העגבניות - איל שני ובמסעדה של פליטת האח הגדול - פרידה הכט.

 

פרט לכל אלה תמצאו גם אזור שלם שמוקדש לחדשות האוכל וסיפורים מעניינים שעלו ברשת. ואם כל זאת לא מספיק, תוכלו לראות את עמית גם בטלוויזיה, בתכנית של גיא פינס בה הוא מגיש את חדשות האוכל.

 

ואחרי כל זה, בואו להכיר את האיש שמוכן לאכול הכל (טוב, כמעט הכל) ואף פעם לא יאמר לא לפיצה או סנדביץ' חביתה.

 

נעים להכיר

עמית אהרנסון. עיתונאי אוכל ומבקר מסעדות (במקביל להיותו סטודנט).

"זה עתה התחלתי להגיש פינה שבועית חדשה בתוכנית של גיא פינס בשם "חדשות האוכל", שבה אעדכן על מסעדות חדשות, אירועי אוכל וסיפורי אוכל מהארץ והעולם. במקביל אני כותב שני טורי ביקורת מסעדות שבועיים במקומוני רשת שוקן - אחד בירושלים ואחד בתל אביב. מדובר במדורים בשם "אוכלים צהריים" שאותם אני כותב בצוותא עם חברי הטוב, עיתונאי ערוץ הספורט יהונתן כהן. חוץ מזה אני מתחזק, מתפעל, עורך, כותב ומצלם באופן עצמאי את "מדבר מהבטן", בלוג האוכל וביקורת המסעדות שלי, שאותו אני משתדל לעדכן שלוש פעמים בשבוע.

 

בעבר הגשתי את פינת חדשות החוץ בתוכנית של גיא פינס מדי יום במשך כשנה וחצי, הייתי עורך חדשות החוץ של גלי צה"ל (במסגרת השירות הצבאי) וגם עורך בכיר במחלקת החדשות של מעריב, סגן עורך מדור התרבות השבועי של העיתון וגם מבקר המסעדות של זמן תל אביב".

 

 
ביקורת במסעדת וינה - עמית אהרנסון ויהונתן
ביקורת במסעדת וינה - עמית אהרנסון ויהונתן צילום : מישל גבינט
 
 

איך הכל התחיל?

"רעיון הבלוג התגלגל אצלי במשך הרבה שנים, אולם אף פעם לא באמת היה לי את הפנאי המספיק להקדיש לכך. אוכל הוא התחביב העיקרי שלי מאז שאני זוכר את עצמי - בין אם מדובר באכילה במסעדות, בבישול, בצילום אוכל או בכתיבה (או קריאה) על אודותיו.

 

תמיד הייתי בן אדם שאוכל הרבה בחוץ ואוהב לדבר על זה ולספר על זה, והיה נראה לי מתאים לשתף ברשמים שלי אנשים מחוץ למסגרת הממוסדת - לכתוב מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ועל מי שאני רוצה. כשהבלוג נולד חשבתי שהוא יהיה בעיקר בלוג של ביקורת מסעדות, אבל מהר מאוד הוא התרחב גם לתחום של מתכונים, עדכונים מזדמנים על סיפורי אוכל חביבים מהארץ והעולם וגם טורים של אורחים.

 

מה הסטייה הקולינרית שלך?

לא הרבה אנשים יודעים את זה, אבל פעם בשבוע שבועיים אני פשוט מרגיש שאני חייב לאכול במסעדת בודהא בורגרס ברח' יהודה הלוי בתל אביב. אני לא טבעוני ואפילו רחוק מזה, אבל אם עוברים שבועיים בלי שאכלתי את סלט האצות או ההמבורגר הטבעוני שלהם אני מרגיש שהגוף שלי ממש מבקש את זה. גם סלק הוא סוג של סטייה שלי, ואני יכול לאכול אותו בכל מצב. יודעים מה? גם טחינה.


מאיזה מאכל לא ימאס לך אף פעם?

פיצה. ללא ספק בכלל. פיצה טובה עם כוס יין או בירה זה משהו שאני מוכן לאכול בכל רגע נתון, בין אם מדובר בארוחת בוקר ובין אם תעירו אותי באמצע הלילה. גם לסנדביצ'ים יש לי חולשה, ובאופן פרטני לכריכים עם חביתה. אני חושב שכריך חביתה הוא אחד הדברים המודולריים והפלאיים ביותר בכל העולם כולו, ואפשר לשחק איתו להמון כיוונים.

 
סבתא רחלה מכינה קציצות פרסה ובשר
סבתא רחלה מכינה קציצות פרסה ובשר צילום: עמית אהרנסון

הפוסט עם הכי הרבה כניסות?

מתכון לכרובית הממולאת של סבתא רחלה המדהימה שלי (מתכון בהמשך). המתכון הוא חלק מהמדור "מבצע סבתא" שבו אני מתעד את מתכוני המשפחה שלי - בעיקר של שתי הסבתות.

 

פוסט נוסף שעשה הרבה באזז ואני מאוד שמח על כך הוא הפוסט על "קפה 48" שכתבתי זמן קצר אחרי שהמקום נפתח. הרבה מאוד אנשים דיווחו לי שהם הגיעו לשם בעקבות הקריאה בבלוג ומאוד נהנו, וזה משמח פעמיים - גם כי משמח לדעת שאנשים קוראים את העבודה שלך ולוקחים את ההמלצות שלך ברצינות, וגם כי אם אפשר לעזור למקומות חדשים ומוצלחים אז למה לא?


מה לעולם לא תאכל?

אין שום דבר שכבר טעמתי ואני יודע בוודאות שלא אוכל שוב. הפעם האחרונה שבה הסכמתי לטעום רגל קרושה הייתה טראומטית משהו אבל אין שום מזון שאני פוסל על הסף. אה בעצם יש - מרגרינה. כבר מילדות הדבר הזה דחה אותי ברמות אחרות. לא מסוגל לאכול לחם מרוח במרגרינה, מעולם לא קניתי מרגרינה ואני די בטוח שמעולם לא היתה לי מרגרינה במקרר בבית. אז הנה, מצאתי משהו שאני לא אוכל. 

 

המסעדה האהובה עליך?

קשה מאוד לבחור מקום אחד. אם במסעדות יוקרה עסקינן, הבחירה היא ללא ספק "הרברט סמואל". מאוד מאוד אוהב את המקום הזה, את שינויי התפריט התכופים, את השירות המצוין, ובעיקר מעריך מאוד את השף יובל בן נריה. בתחום המסעדות היותר יום יומיות הבחירה תהיה בית תאילנדי, מסעדה שמצליחה להיות הכי נאמנה למקור ולמטבח הטוב בעולם. אחרונה חביבה אציין גם את הפיצרייה המקסימה "פי בריבוע" בירושלים, שהיא בעיני כל מה שמסעדונת איטלקייה צריכה להיות: כמה פיצות, שתי פסטות טריות תוצרת בית, סלט פנצנלה אדיר וקינוח או שניים. מקום אדיר.


בלוג אוכל אחר שתרצה להמליץ עליו?

ממש כמו לבחור מסעדה אחת קשה מאוד לבחור בלוג אחד אהוב. מכיוון שאני קורא הרבה מאוד אני מרשה לעצמי לבחור שניים. בתחום ביקורת המסעדות אני מחזיק מאוד מ-bob68 שכותב בתפוז. מדובר בבלוג מקצועי, מדויק, אמין ונטול פניות. גיליתי גם שהטעם שלנו דומה למדי ואני סומך עליו בעיניים עצומות. בוב הוא גם מבין עצום ביין, ואפשר ללמוד ממנו המון בתחום.

 

בלוג מתכונים שאני אוהב במיוחד הוא gourmeow - בלוג של בחורה ישראלית מוכשרת כמו שד בשם גילי. היא אמנם כותבת באנגלית, אבל המתכונים שלה נפלאים והצילומים נפלאים עוד יותר. בלי יותר מדי סיפורים מסביב, פשוט אוכל נהדר.  

 

ואחרי כל זה, לא ניתן לכם ללכת בלי לפנק אתכם במתכון מעולה מתוך הבלוג - כרוביות במילוי בשר ברוטב עגבניות מזרחי של סבתא רחלה.

 

 
למישהו יש מזלג להלוות לי?
למישהו יש מזלג להלוות לי? צילום : עמית אהרנסון
 

"אבל איך לעזאזל ממלאים כרובית?". זו תמיד השאלה הראשונה שעולה כשאני מספר לאנשים על המאכל הכי מיוחד שסבתא שלי מכינה. על קישואים, חצילים ופלפלים ממולאים כולם שמעו. מתקדמים בתחום מכירים ארטישוק, סלרי, סלק ואפילו גזר ממולא. אבל כרובית ממולאת (או ממולאה, כמו שסבתא שלי אומרת לפעמים) תמיד נתקלת בתמיהה עקרונית. ברגע שטועמים, אגב, התמיהה מתחלפת בפליאה ובעונג גדול, כי מדובר, באחריות, באחד הדברים הכי טעימים שאפשר לשים בצלחת.

 

כמו כל המטבח של סבתא רחלה בעצם, גם שורשיו העדתיים של המתכון הזה לא ממש ברורים. לא מעט אנשים שאלו אותי בעקבות הפוסט הקודם, על הארטישוקים המטוגנים, מה המוצא של סבתא שלי. לזה אני תמיד עונה שהיא אשכנזייה בדם, אבל ספרדייה בנשמה. וכזה הוא גם האוכל שלה.

 

מצד אחד רחלה למדה לבשל מאמא שלה, סבתא חנה האוקראינית,  שהורישה לנו את טעמי החמוץ מתוק, את הגפילטע ואת הצלי והקלופס. מצד שני, בגיל צעיר למדי רחלה התחתנה עם סבא שלי רודי עליו השלום, שהיה טורקי (לניגוד האינטרסים המסוים שבין משפחת אהרנסון לבין הצד העותמאני במשפחה לא ניכנס כרגע). דרך רודי ובעיקר דרך אמא שלו (שלא זכיתי להכיר) היא למדה לא מעט טריקים ומטעמים מהמטבח הטורקי-ספניולי: גיבץ', אפיו (סלרי מבושל בלימון), דגים באגריסטדה ועוד ועוד דברים טובים (ולא רק במטבח).

 

 
סבתא רחלה טועמת, רגע לפני שסוגרים את המכסה על הכרובית
סבתא רחלה טועמת, רגע לפני שסוגרים את המכסה על הכרובית צילום : עמית אהרנסון
 

עד היום סבתא רחלה מבדילה רק בין שני סוגים של רוטב עגבניות. הראשון, זה שמכיל הרבה מיץ לימון וסוכר ומבוסס על רסק עגבניות בלבד, הוא האשכנזי, ונקרא אצלנו בבית "רוטב בטעם סבתא חנה". אחד הדברים המדהימים שאפשר לבשל ברוטב הזה הם קישואים שממולאים בקישואים, וגם פרוסות חציל מטוגנות. גם המתכונים האלה בטח עוד יגיעו לכאן מתישהו.

 

מצד שני של המתרס העדתי נמצא רוטב העגבניות המזרחי (או בפוליטיקלי קורקט נוסח סבתא רחלה: רוטב פיקנטי), שמגיע מהצד הטורקי של המשפחה. יש שיאמרו שהרוטב הזה ורודי בעלה הם שני הדברים המזרחיים היחידים שסבתא רחלה באמת אוהבת, אבל גם לזה לא ניכנס כרגע. זה בעצם רוטב העגבניות הקלאסי שרובנו מכירים כרוטב של ממולאים או קציצות, ושבוואריציה מסוימת גם משמש את סבתא שלי כבסיס לשקשוקה.

 

את הכרובית הממולאת מבשלים ברוטב האדום המזרחי. מדובר במאכל שמאוד מזכיר מפרום מבחינת הטכניקה שלו (מילוי בבשר, טיגון, בישול ברוטב אדום), ולדעתי נגזר, בסופו של דבר, מוואריציה מסוימת על מדיאס (חצאי ירקות) ממולאים בבשר. במשך שנים חשבתי שמדובר בפרויקט מטורף להכנה, אבל מסתבר שהשד, או הכרובית, ממש אינם נוראים כל כך. ברגע שתנסו די מובטח שתתמכרו, ותזכו גם אתם למבטי הפליאה בכל פעם שתספרו שהכנתם כרובית ממולאה. כי הרי מי שמע על כרובית ממולאת?

 

 
מכאן הכל מתחיל. שתי כרוביות יפות ממתינות לידיים הטובות של סבתא
מכאן הכל מתחיל. שתי כרוביות יפות ממתינות לידיים הטובות של סבתא צילום : עמית אהרנסון
 

בשביל סיר גדול של הפלא הזה אתם צריכים:

1-2 כרוביות יפות (תלוי בגודל שלהן)

500 גר' בשר בקר טחון

1 ביצה

פטרוזיליה קצוצה

תפוח אדמה קטן מגורד

בצל קטן קצוץ

1-2 שיני שום

פרוסת לחם לבן ישן או חלה

מלח ופלפל

 

לרוטב העגבניות המזרחי:

בצל גדול קצוץ

כמה שיני שום פרוסות

עגבניות טריות, קלופות וקצוצות לקוביות (אין שום בעיה להשתמש בעגבניות מרוסקות או חתוכות מקופסא, לפעמים אפילו עדיף לדעתי)

קופסא קטנה של רסק עגבניות

מלח ופלפל

מעט סוכר

פפריקה מתוקה

פפריקה חריפה

 

אופן הכנה:

  • מתחילים בהכנת תערובת הבשר הטחון. משרים את הלחם הלבן במים וסוחטים היטב, שמים אותו בקערת מעבד המזון יחד עם כל שאר מרכיבי הקציצות, טוחנים לתערובת אחידה, טועמים ומתקנים תיבול.

 

 
שלב ראשון: מלאכת הפירוק
שלב ראשון: מלאכת הפירוק צילום : עמית אהרנסון
 
  • ניגשים לפירוק הכרובית, שהוא אולי סוד המתכון הזה: מניחים את הכרובית עם הגזע כלפי מעלה, ומפרידים את הפרחים הגדולים דרך הגבעולים שלהם. הפרחים למילוי צריכים להיות בגודל בינוני, כך שאם נפרדים מהכרובית פרחים גדולים מדי אין בעיה לחתוך אותם לשתיים.

 

 
מישהו אמר מפרום? חורצים את הכרובית בעדינות
מישהו אמר מפרום? חורצים את הכרובית בעדינות צילום : עמית אהרנסון
 
  • חורצים בכל פרח באמצעות סכין חדה חריץ, ונזהרים שלא להגיע קרוב לקצה, כדי שהעסק לא יתפרק. מרחיבים קצת בזהירות את החתך, ומתחילים למלא בתערובת הבשר.

 

 
ככה ממלאים כרובית: דוחסים מלמעלה ומלמטה, ומהדקים בתנועה שמזכירה גלגול קציצות
ככה ממלאים כרובית: דוחסים מלמעלה ומלמטה, ומהדקים בתנועה שמזכירה גלגול קציצות צילום : עמית אהרנסון
 
  • דוחסים את הבשר לחתך שיצרנו בראש הפרח ובעיקר לחללים שבין הגזעים של הפרח מלמטה. בעצם עוטפים את הפרח בבשר מלמטה ומלמעלה, ומהדקים כל הזמן באמצעות האצבעות. ככה זה צריך להיראות מוכן:

 

 
התוצר הסופי של המילוי
התוצר הסופי של המילוי צילום : עמית אהרנסון
 
  • מכינים לקראת הטיגון כלי עם ביצה טרופה היטב במעט מלח וכלי עם קמח. ממליחים בלי פחד את פרחי הכרובית הממולאים.

 

 
שלב קריטי: המלחה לפני הטיגון. אחרת כל המלח שתוסיפו אחרי כבר לא יעזור
שלב קריטי: המלחה לפני הטיגון. אחרת כל המלח שתוסיפו אחרי כבר לא יעזור צילום : עמית אהרנסון
 
  • טובלים כל פרח כרובית בקמח, אחר כך בביצה, ומעבירים לטיגון במחבת עם שמן חצי עמוק. מזהיבים היטב מכל הצדדים.

 

 
צריך לנסות ולהזהיב את הכרוביות מכל הכיוונים, ולגלגל אותן בשמן בהתאם
צריך לנסות ולהזהיב את הכרוביות מכל הכיוונים, ולגלגל אותן בשמן בהתאם צילום : עמית אהרנסון
 
  • בזמן שהכרובית מיטגנת מכינים את הרוטב: בסיר גדול מחממים שמן ומזהיבים את הבצל עם כף סוכר (ככה סבתא עושה, ואני לא מתווכח).

 

 
את השום מוסיפים ממש אחרי שהבצל זהוב, כדי שלא יישרף
את השום מוסיפים ממש אחרי שהבצל זהוב, כדי שלא יישרף צילום : עמית אהרנסון
 
  • כשהבצל זהוב ויפה מוסיפים את השום ורסק העגבניות, מלח ופלפל, פפריקה משני הסוגים ואת העגבניות הטריות או העגבניות מקופסה, ומביאים לרתיחה. 
  • מבשלים קצת את הרוטב, שלא צריך להיות דליל מדי. אם חסרים נוזלים אפשר להוסיף קצת מים (סבתא שלי תמיד שוטפת את קופסת הרסק בקצת מים לתוך הסיר).
  • ברגע שהכרוביות זהובות מכל הצדדים מעבירים אותן לרוטב. הרוטב אמור לכסות את הכרוביות בערך עד חצי מגובהן.

 

 
קדימה לרוטב. ברור שאפשר לטרוף את הכרוביות ישר מהטיגון, אבל שווה להתאפק
קדימה לרוטב. ברור שאפשר לטרוף את הכרוביות ישר מהטיגון, אבל שווה להתאפק צילום : עמית אהרנסון
 
  • מבשלים מכוסה משהו כמו שעה, ומדי פעם משקים את הכרוביות שבולטות מחוץ לרוטב בנוזלים. אחרי שעה בערך תקבלו תבשיל מטריף באמת, שהולך נפלא על אורז לבן טרי או אפילו סתם עם לחם לבן קצת טחינה בצד. בתיאבון.

 

 
תודה סבתא!
תודה סבתא! צילום : עמית אהרנסון
 

פספסתם את ההמלצות הקודמות שלנו? 

מה יש לאכול - טל סורסקי

פשוט מבשל פשוט - יובל שחורי

בייגלה - אוכל אנשים והרבה אהבה

Room for Dessert - עולם הקינוחים של מירי

מתכוניישן - לבשל, לצלם, לאכול ולספר

GourmeTel-Aviv - צחי ורוני מבשלים

מתוקים שלי - שירלי נמש

ביסים - אוכל, אנשים ומה שבינהם

דברים בעלמה - ממטבחה של אשת חיל

אוכל זה טעים - בלוג לממוצעי מטבח

עוגיו.נט - בלוג מתוקים מענג

 
עוד כתבות במדור טעים ברשת
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.