הפסקה קטנה במירוץ החיים • פרק 16

 
כשעבודה ונופש משפחתי נפגשים באילת
כשעבודה ונופש משפחתי נפגשים באילת צילום: יניב כהן
 
עודכן 07:44 05/12/2011

איך מצליחים לתמרן בין עסק עצמאי שמצריך המון אנרגיות לבין ילדים ומשפחה. השף יואב בר מבלה סוף שבוע באילת וחוזר עם תובנות חדשות והצהרה אחת שרק הזמן יגלה אם עמד בה

 
 
 
 
 

הסתיים לו עוד שבוע עמוס עבודה ונטול שינה בעליל, במסעדת מאראבו. כידוע, אני משפץ את הבר במסעדה לקראת פתיחה מחודשת שלו, A la bar יהיה בר בילוי עם תפריט בר מדליק, אלכוהול אווירה ומוזיקה טובה שבו יתארחו מידי שבוע אנשים מעניינים, יתקיימו בו סדנאות בירה ואלכוהול ועוד שלל הפתעות ופינוקים - בקיצור בר שכולו כיף.

 

ביום רביעי האחרון התקינו את הבר עצמו עד חמש לפנות בוקר ולכן לא ישנתי כל הלילה. אחרי שעתיים של שינה טרופה, אצתי רצתי למסעדת "רגב" לטובת צילומים לכתבת טלוויזיה ומשם הישר הביתה לארוז לחופשת סוף השבוע באילת.

טוב אם להודות על האמת, לא ממש נסעתי למטרות בילוי שכן הוזמנתי להעביר בסוף השבוע סדנת בישול לאורחי מלון אגמים של רשת ישרוטל.

 

כיון שהשבועות האחרונים היו עמוסים מאי פעם ולא הזדמן לי לבלות עם המשפחה בכלל, הודעתי לכולם שהם באים איתי לסוף השבוע המתכונן באילת. כל משפחה ישראלית אחרת הייתה לבטח קופצת על החופשה החלומית כמוצאת שלל רב, אך עבור ילדיי, אילת היא העיר שבה הם נולדו וגדלו ולא עיר חוף ונופש כמו למרבית תושבי ישראל. הפעם לא וויתרתי למשפחה שקיטרה וניסתה לשכנע אותי לרדת מהרעיון בטיעונים שונים - "והרי ממילא אתה תעבוד כל הסוף שבוע ולא נראה אותך" אורי בני הגדול אף הגדיל לעשות והאשים אותי כי יפסיד יום ספורט שתכנן עם חבריו לוועדת ספורט. אבל אני בשלי, החלטתי להתעקש ולא לוותר על רעיון הנופש המשפחתי "נשלב עבודה עם חופש" אמרתי "יום שישי אסיים את הסדנה בחמש אחר הצהריים ולאחריה אני שלכם לכל השבת". גם אשתי גלגלה עיניים כלא מאמינה לדבריי וסיכמה ב"נו טוב, לא יזיק לנו ביקור נוסף בריף הדולפינים".

 

 
דורי הסו שף ואנוכי בהכנות ובבישולים
דורי הסו שף ואנוכי בהכנות ובבישולים צילום : יניב כהן
 

הגענו לאילת אחר הצהריים כשהפעם נתתי לאשתי לנהוג כיון שהייתי עייף ברמה שלא הייתי מסוגל לפתוח את העיניים. העובדה שנתתי לה לנהוג ברכב מעידה כשלעצמה על מצב העייפות שלי, אחרת קשה להסביר איך נתתי לאשתי לנהוג ברכב (לא שהיא לא נוהגת טוב חס וחלילה, היא פשוט נוהגת מאוד לאט וכשצריך להגיע עד אילת הנסיעה עשויה שלא להיגמר לעולם).

 

בשעה טובה ואחרי נסיעה ארוכה, הגענו למלון וקיבלנו חדר מדהים על המים. הילדים בשלב הזה כבר התרככו והבינו שאולי בכל זאת היה שווה לבוא עם אבא לחופשה החלומית. מיד עם הגעתנו למלון, הלכתי למטבח לפגוש את דורי הסו שף של המלון שהופקד, בהעדרו של השף, לבלות את סוף השבוע יחד איתי. שינסנו מותניים, נכנסנו למטבח, בדקנו שכל המצרכים הנדרשים לצורך הכנת המנות נמצאים והתחלנו לעבוד. בין היתר היה עלי להכין בארוחת הבוקר פינה עם מנה מיוחדת מעשה ידי. אני חייב להודות שהיה לי מעט מוזר להיכנס שוב למטבח של בית מלון, שהוא מטבח גדול ומוסדי, ולהכין בו מנות בכמויות גדולות. אופי של מטבח של מלון כל כך שונה מזה המצוי במסעדה בה הכול נעשה במקום ובקטן. למזלי לא שכחתי את סדר העבודה במלון, נכנסתי וידעתי מיד בדיוק מה עלי לעשות (כנראה שזה קצת כמו לרכב על אופניים).

 
כיף גדול להעביר סדנת בישול
כיף גדול להעביר סדנת בישול צילום: יניב כהן

איזה מנה מיוחדת הכנתי לארוחת הבוקר אתם תוהים? בצק עלים במילוי סלמון וגבינות. לאחר עבודה ארוכה וממושכת במטבח הגעתי בשעה שתיים בלילה סוף סוף לחדר וצנחתי הישר לתוך המיטה. עוד לא הספקתי להיכנס לשנת לילה עמוקה או לחלום ואשתי כבר העירה אותי "אתה צריך לקום" אמרה "תיכף מתחילה ארוחת הבוקר". באמת שאין לי מושג איך הגוף שלנו עובד אבל הצלחתי למצוא בתוך מאגר התשישות שאחז בי כוח לקום, להתקלח, להתלבש ולהתחיל עוד יום ארוך של עבודה.

 

ארוחת הבוקר הייתה כייפית ומהנה במיוחד. פגשתי בה אורחים ועמיתים למקצוע מאילת ששמעו שאני מעביר סדנה ובאו להגיד שלום ולקשקש איתי על אה ועל דה. הפינה שלי עם מנת הסלמון הייתה הצלחה מסחררת ואנשים התענינו בסדנה שהייתה מתוכננת לצהרי אותו יום.

 

בשעה שתיים, שעת הסדנה המיועדת, עמדתי מוכן ומזומן לקבל את האנשים כאשר תמיד קיים החשש שמא אנשים לא יגיעו ואמצא את עצמי עומד ומסביר ארוכות איך מכינים טרטר לשני אנשים שגם אותם אילצו לבוא. אבל זה הרי סתם חלום בלהות שלי ובשעה שתיים בדיוק החלו לזרום לאולם המון אנשים, התיישבו בכיסאות ואני התחלתי להציג את הכנת המנות שלי - דג ים פרוס, פלפלים קלויים ועגבניות שרי, טרטר סינטה, סלט עגבניות חריף וביצת שליו, טורטליני זנב שור על פירה כרובית וציר זנב שור וצלע טלה על קרם קסביה וציר טלה.

 

הכנתי לעיני משתתפי הסדנה את המנות בזו אחר זו, כשכל אותה עת לצידי דורי הסו שף והטבח. משתתפי הסדנה שאלו שאלות, רשמו את אופן הכנת המנות וככל שהזמן חלף הרגשתי יותר ויותר איך אני נהנה מהאינטראקציה עם אנשים ומכך שאני מלמד אחרים לבשל. בסוף הסדנה אנשים מחאו כפיים וזה ריגש אותי מאד, הם מצידם לא היו מודעים כלל לשבוע הארוך, נטול השינה שעבר עלי. אין ספק שלסיים את השבוע הארוך והמתיש הזה במחיאות כפיים סוערות היה שווה את העייפות וההשקעה הרבה. זה גם המקום להגיד תודה לגולן כהן, מנכ"ל המלון על האירוח הנפלא והפינוקים שעזרו להפיג את חוסר השינה.

 
 
לעצור את הטירוף ולהקדיש זמן לילדים
לעצור את הטירוף ולהקדיש זמן לילדים צילום: יניב כהן

לבסוף, נפרדתי מהמשתתפים לשלום ורצתי לחדר למשפחתי היקרה שכל הזמן הזה חיכתה לי (ובינתיים הלכה לה לבלות במצפה התת ימי). הגעתי לחדר והודעתי להם "זהו מעכשיו אנחנו בחופש". יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה האהובה עלינו באילת "המפלט האחרון", שהיא מסעדה בה היינו אוכלים באופן קבוע בכל שנות מגורינו באילת.

 

שבת בבוקר נפתחה בארוחת בוקר במלון ומיד לאחריה ארזנו תיק ונסענו לריף הדולפינים שהוא החוף הכי אהוב עלינו. אני אוהב לשבת לי בחוף (על הגשרון) כששקט מסביב והדולפינים שוחים להם ולבהות בהם שוחים מסביבי. הישיבה שם היא פשוטו כמשמעו טיפול הרגעה לנפש, שמעניקה רוגע ושלווה קסומים. הבן הגדול שלי החליט להתמודד עם פחד ישן שלו והלך לצלול עם הדולפינים וכשהוא יצא מהמים, הוא לא יכול היה לעצור את ההתלהבות שלו ואמר "מהיום כל פעם שאני כאן אני רוצה לצלול". אני מצידי, כשראיתי עד כמה הוא נלהב הבטחתי לרשום אותו, כשיגדל מעט, לקורס צלילה על מנת שנוכל לצלול שנינו יחד.

 

היום הזה בו בילינו כולנו יחד היה כה משמעותי בשבילי וכל כך ממלא מצברים אבל מנגד עורר בי מחשבות על הריצה האינסופית הזאת של היום יום והחוסר יכולת להנות מהדברים הקטנים. אני לא שכיר שלוקח יום חופש כי מגיע לי, כשאתה עצמאי ובעלים של עסק קשה יותר "ללחוץ על הברקס" ולהגיד "עצור חופש". אבל הרי אם אני לא אעצור את המירוץ לרגע של אתנחתא, לפחות לכמה שעות או ימים, אף אחד לא יעשה זאת עבורי.

 

הסתכלתי על ילדי משחקים בחול, צוחקים ומאושרים ולפתע הרגשתי איך אני מפסיד אותם כל פעם קצת יותר. הסתובבתי לאשתי ואמרתי לה "תעשי לי טובה, תמלאי לי את ימי ראשון ביומן עד השעה חמש בלבד, אחר כך אני בא הביתה". אשתי הסתכלה בי במבט מזוגג, נגעה לי במצח ושאלה "תגיד לי יש לך חום? בוא נחכה עם ההצהרות עד מחר, כשיתחיל לו השבוע. עכשיו אתה תחת השפעתם המרגיעה של הדולפינים וזה מוציא ממך הצהרות מוזרות, בוא נחזור לתל אביב ואז נדבר" היא אמרה. אבל אני אומר לכם, אני, יואב בר, ביום ראשון בשעה 17:00 בבית. חכו ותראו.

 

לטורים הקודמים של השף המכשף:

לפעמים חלומות מתגשמים

עונת החמין והקרמבו

מרק מבית אמא

אבא, מה נאכל היום

להוציא ת'מיץ

עונת הזיתים

ספורטי שף

שוק הכרמל ושאר הירקות

דור ההמשך

 
עוד כתבות במדור השף המכשף
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.