ניב גלבוע: הרעב הוא התבלין הכי טוב שיש

 
חבר צילם אותי שלשום. הוא טוען שאחרי הרבה זמן נעלם לי הסנטר הכפול. לי קשה לראות את זה
חבר צילם אותי שלשום. הוא טוען שאחרי הרבה זמן נעלם לי הסנטר הכפול. לי קשה לראות את זה
 
עודכן 07:57 22/01/2012

כתבה פסימית על דיאטות גרמה לניב גלבוע לתהות לגבי הקשיים שעוברים בעלי עודף משקל. וגם: איך מתמודדים עם ביקורת מסעדות בזמן שמירה על תזונה נכונה לצד אימוני כושר מפרכים. טור אישי

 
 
 
 
 

השבוע קראתי כתבה שקצת ריפתה את ידי. הניו יורק טיימס פרסם לקט של המחקרים האחרונים בתחום הדיאטה. המסקנה עצובה - הגוף שלנו לא ״אוהב״ כשאנחנו יורדים במשקל, והוא יעשה הכל כדי שנחזור למשקל ההתחלתי הגבוה. הדוגמא הכי מעניינית בכתבה זו בדיקה שנעשתה בין שני אנשים. שניהם שוקלים 80 קילו. אחד תמיד שקל כך, השני היה אחרי דיאטה.

 

במחקר בדקו כמה קלוריות שורפים השניים בריצה. הייתם מצפים ששניהם ישרפו אותה כמות של קלוריות. אבל לא. מי שהיה פעם שמן שורף הרבה פחות. במילים אחרות קשה לו מאד לשמור על הדיאטה כאשר אפילו שריפת הקלוריות שלו לא טובה. ואם בפעילות גופנית הוא שורף מעט, קצרה מאד הדרך להשמנה. תוסיפו לזה מחקרים אחרים שמראים איך המוח יוצר אצל שמן לשעבר תחושת רעב קשה יותר מאשר אצל אדם שתמיד היה רזה ותבינו שהכל נגדנו.

 

הכותבת, עיתונאית בניו יורק טיימס, גם מספרת שהיא שמנה בעצמה ואחרי שיצאה לבדוק את המחקרים בתחום, החליטה פשוט להרים ידיים ולא לנסות אפילו להתאמץ. אני מדמיין אותה מול המחשב, כותבת את הכתבה הזו כשמגש פיצה משפחתי עם פפרוני ותוספת גבינה מונח לצידה.

 

ביום שישי כשבאתי לעדינה סיפרתי לה על המחקרים (הארץ אפילו תרגמו את הכתבה בעיתון סוף השבוע) היא לא ממש התרגשה. ״זה יותר טור אישי של העיתונאית מאשר מחקרים ממש. רוב המחקרים הם קטנים ולא מדעיים". אבל יש דבר אחד שגם עדינה מסכימה איתו - חילף החומרים שלנו, המרזים, אכן מועט. הגוף באמת עושה לנו צרות.

 

אין לי מושג כמה קלוריות שרפתי אבל השבוע היה אחד האינטנסיביים מבחינת ההתעמלות. רועי אברג׳יל המאמן שלי, לקח ללב ששבוע שעבר המשקל לא ירד. לכן השבוע עשינו גם אימון קיק בוקסינג, גם אימון שנקראה ברברה - אלוהים יודע למה, בטח ראשי תיבות - שכל מטרתו היתה לגרום לי להגיע לעילפון וגם היינו בחדר הכושר, שם נאלצתי להרים משקולות. אז אפשר לעשות וי על ספורט. מה עם אוכל? הייתי בביקורות בשתי מסעדות. אני תמיד מגיע די שבע לצילומים, כי אני מכיר היטב את סכנת הרעב. יש לו נטייה להפוך גם אוכל בינוני לטעים. הרעב הוא התבלין הכי טוב שיש.  וכך הגעתי שבע למסעדה ירושלמית (אני לא מגלה איזו כי הפינה טרם שודרה) וקרה לי דבר נורא. הייתי אמנם שבע, אבל האוכל היה כל כך טעים, שפשוט אכלתי בלי בושה את כל המנה העיקרית.

 

וכך עמוס ברגשות אשם באתי לעדינה לשקילה השבועית. הרגשות האלה השתנו מיד כשעליתי על המשקל. תאמינו לי אפילו  הצלם תיעד אותי רוקד בלי בושה. זה באמת היה שבוע מצויין, הורדתי יותר מקילו וחצי. אבל הכי חשוב השומנים בגוף ירדו בגדול, וגם ההיקף.

 

עכשיו רק צריך לקוות שבניגוד לכתבה המרגיזה ההיא, שבעצם מעודדת אותנו להרים ידיים, ולא להתאמץ, אני אגלה שבעתיד אצליח לא רק להמשיך לרדת, אלא גם לשמור.

 
הטיפ של עדינה
כל שבוע לכתוב את המטרות לשבוע הקרוב. ממש לכתוב. לא צריך לנסח משהו שברומו של עולם, אלא דברים קטנים שפשוט יחדדו לנו מה לעשות בשבוע הבא. אפשר להתמקד במאכל חשוב ששכחנו לאכול, או להימנע ממשהו לא טוב. אבל אפשר גם מטרות של מוטיבציה. השבוע למשל כתבתי ״לחגוג את הסרת הקילוגרם השישי״. אבל גם רשום לי בפירוט רב משפט שעדינה ניסחה ״לא לחטוא בחטא הגאווה״.

 

חצי שנה - 20 קילו. לטורים הקודמים:

הקשיים של ההתחלה

חרדה וסיפוק נפגשים באילת

פיתויי האוכל בקפריסין

חיפוש אחר הסופגניה המושלמת

חוגג מינוס 5 קילו

עדכון מהרי האלפים המושלגים

המשקל הוא לא הכל

 

>> רוצים לעודד את ניב גלבוע? הכנסו לפייסבוק שלו

 

>> צפו בפרק הראשון: ניב גלבוע עולה על המשקל ופוצח בדיאטה

 

>> צפו בפרק השני: אופטימיות זהירה

 

 

לכל הביקורת של ניב גלבוע

 
עוד כתבות במדור חצי שנה - 20 קילו
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.