לוקיישן, לוקיישן ושוב לוקיישן

 
עודכן 12:30 23/01/2012

קחו כמה כסף שתרצו, רק תלכו מפה. זה הרעיון של דמי פינוי - תופעה רווחת בזירת המסעדנות התל אביבית

 
 
 
 
 
רוטשילד אאוט (למעלה) אלנבי אין
רוטשילד אאוט (למעלה) אלנבי אין צילום: אילון פז

אחד מנושאי הרכילות החמים בברנז'ת המסעדנים היא סכום דמיוני של שני מיליון ומאתיים אלף שקל, שקבוצת מסעדנים שילמה כדי לפנות את השוכרים ממסעדה קיימת במרכז תל אביב ולהקים אחרת במקומה. ותיקי הענף לא מבינים את התחשיב הדמיוני, אבל בהחלט מכירים את התופעה: בתל אביב יש הרבה פחות מקומות למסעדות ממה שחושבים, ומי שחולש על לוקיישן נחשק דורש סכומי עתק כדי להתפנות, גם אם המסעדה שלו מפסידה כסף מדי יום. אורי (שם בדוי), מתווך ותיק בשוק מסביר: "יש דמי פינוי קלאסיים: רכישה של עסק קיים עם המוניטין, הרישיון, המיקום ותחזית הרווחים. ויש את הסוג השני, שעליו כועסים, כי לא רוכשים עסק אלא רק את הזכות לפנות את המקום מדייריו הקודמים." נכון שדמי הפינוי יכולים לכלול המשך של חוזה אטרקטיבי או תשתיות מאושרות על ידי העירייה, כמו חדרי שירותים ומטבח, אבל לפעמים לא מדובר אפילו במסעדה. כך, למשל, חנות בגדים ברוטשילד הפכה לגלידרייה תמורת דמי פינוי של 800,000 שקל.

 

שד' רוטשילד והסביבה הם אכן האזור החם ביותר אצל מחפשי הלוקיישנים, אבל גם במקומות אחרים דורשים דמי פינוי מפולפלים. בעלים של בית קפה בבן יהודה רצה 750,000. סכום דומה דרשה חומוסייה קטנה בצפון תל אביב. מספרים שבירמיהו מישהו העז לבקש שני מיליון שקל תמורת פינוי מסעדה צנועת ממדים. זה בהחלט אפשרי, כי בירמיהו ("הצפון המיוחד החדש" בעגת המתווכים) העירייה לא מתירה לפתוח בתי אוכל חדשים. מסעדה חדשה תקום רק על חורבותיה של אחרת. מצב כזה ממש מזמין להשתולל עם דמי הפינוי. ויש עוד קושי: המסעדות הפועלות בירמיהו הן קטנות, ולכן גם אלה שיקומו במקומן יישארו כאלה, ובמסעדות קטנות, כידוע, קשה להרוויח. לכן נפתחים שם בעיקר בתי קפה, חומוסיות וסושיות צנועות.

 

אחד העסקים המצליחים באזור הוא סניף של פיצריית "טוני וספה" בפינת ירמיהו-דיזנגוף. מדובר באתר מקולל ממש, שהחליף ידיים מדי שנה, מה שלא הפריע לשוכר הקודם לבקש 600 אלף שקל דמי פינוי. "בסוף סגרנו על מאה אלף," מגלה יורם ירזין מבעלי הרשת. מי שהחל את הקריירה המסעדנית שלו בירמיהו כבר בשנות ה-80' עם מסעדת "פירושקי" המיתולוגית הוא רימון בן יקיר ("ג'יראף", "מועדון הקצינים", "מקום של בשר"). בן יקיר, שראה לא מעט מתחמים קמים ונופלים במהלך הקריירה הארוכה שלו, מאמין שהרחוב עם הפוטנציאל המסעדני הגדול ביותר הוא (תחזיקו חזק) אלנבי.

 

בשנות ה-30' פרח הרחוב עם הקזינו שעל החוף, בית האופרה וקולנוע "מוגרבי", אך במהלך השנים הוא הפך לעורק תנועה רועש וסליזי. חוץ מ"רדיו רוסקו", "סטפאן בראון" ו"מעורב" (החדש מבית "בסטה") אין בו כרגע מסעדות ראויות, אבל מסביב במרחק בלוק או שניים, הסצנה רותחת (מובלעת יבנה-מונטיפיורי ממזרח ומשולש לילינבלום-נחלת בנימין-רוטשילד ממערב). בן יקיר מונה שתי מעלות חשובות שיש לרחוב הזה: מדרכות רחבות וחנויות גדולות. האם אחרי 80 שנה יחזור אלנבי לימי תפארתו נוכח ההיצע הדל של מקומות למסעדות בתל אביב? זה בהחלט אפשרי.

 

אל תפספסו:

כוסברה ותורת הגנום

אלוהים נמצא בפרטים • טריקים באפייה

עוף שלם צלוי בלימונים

 

 
עוד כתבות במדור טעימות מעל השולחן
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.