לנצח את הגוף

 
אחרי האימון יש מעין אופוריה, תחושת הישג ואנרגיה עצומה
אחרי האימון יש מעין אופוריה, תחושת הישג ואנרגיה עצומה צילום: מתוך המגזין
 
עודכן 07:20 05/02/2012

ניב גלבוע עושה עוד צעד לעבר המטרה ומבין שאחד הדברים הכי חשובים בתהליך הדיאטה הוא השילוב בין הרגלי אכילה וספורט. טור אישי

 
 
 
 
 

השבוע גיליתי שטבאטא וברפי הם לא סתם המצאות סדיסטיות של המאמן שלי. מתברר שבאמת יש שיטות אימון שנקראות ככה. טאבאטא זה בעצם ד"ר איצומי טבאטא שפיתח שיטת אימון ב-1996, וברפי הוא בכלל אמריקאי שהמציא ב-1930 תרגילים. זה שקרוי על שמו הוא התרגיל המעצבן בתבל. אני קם ונשכב ושוב קם ונשכב, כל קימה מלווה בקללה נוספת לברפי, שנוא נפשי.  טאבטא אם שאלתם זו סדרה של תרגילים עם קצב משתנה.

 

היתרון היחידי בכל האימונים האלה שהם הופכים משבוע לשבוע קלים יותר. אני כבר שלושה חודשים עמוק בספורט וכל פעם מחדש אני מגלה שבעצם אני מחכה זה. בשמונה בבוקר (לפעמים בשבע) הפעמון מצלצל ורועי אברג׳ל, המאמן שלי, נכנס מחייך. על גבו תיק ממנו כל פעם נשלפות הפתעות. פעם זה כפפות של קיק בוקסינג, פעם זה משקולות של עשרה קילו (אלוהים כל זה הוא סוחב בתיק גב) ולפעמים זו סדרה של גומיות וחגורות שמתחברות לדלת והופכות למתקן אימון. ממש חדר כושר נייד. לפעמים אנחנו הולכים ביחד לחדר הכושר הקרוב לביתי, ג׳ימי, ושם עושים אימוני כוח. אבל לאט לאט אני מגלה שאמנם אני מאמן שרירים, אבל בעצם הראש שלי הוא למעשה זה שעובר את האימון.

 

אחד התרגילים השנואים עליי במיוחד, וזה לא טאבטא או ברפי, אין לי מושג אפילו איך קוראים לעינוי הזה. זה כשאני נשכב על הבטן ואז אמור להרים את הגוף כולו באוויר, כאשר רק הידיים וכפות הידיים על הרצפה. אחרי 15 שניות מרגישים את הבטן, הגב, הידיים, הכל שורף וכואב. הייתי אמור לעשות 30 שניות. אחרי 17 התמוטטתי. הכאב היה בלתי נסבל.

 

רועי שוב חייך אלי, הוא מחייך ואני סובל, ואמר לי בנון שאלאנט - 30 שניות. מהתחלה. לא עזרו תחינותי שנותרו לי רק 13 שניות, ושאין סיכוי שאחרי שהתמוטטתי ב-17 אצליח להגיע לשלושים שניות. דבר לא עזר. רועי גם הסביר שחייבים להתקדם ותחושת השריפה הזו בשרירים היא טובה, וזה הסימן שאני עושה דברים טובים לגוף. לקחתי נשימה, התחלתי את התרגיל ופתאום החזקתי 35 שניות. הכאב פתאום היה נסבל יותר.

 

איזו תחושה נהדרת, לנצח את הגוף, את הבשר. המוח הבהיר לי פתאום לא לשים לב להתרעות, לעצלות, פשוט לדחוף קדימה. ויש תוצאות. ירדתי עוד מספר בבגדים, עוד חור בחגורה. השבוע לבשתי מכנסיים שלא עלו עלי כבר שנתיים. אבל מעבר לתוצאות יש את ההרגשה. אחרי האימון יש מעין אופוריה כזו, תחושת הישג ואנרגיה עצומה, כאילו לא התאמנתי בכלל.

 

השילוב הה בין הרגלי אכילה נכונים ואימון, מנצח בינתיים. שום דבר דראסטי, שום פטנטים מהירים. אבל ההישג הגדול שלי אני חושב היה בבחירת האנשים שמלווים אותי. תחשבו רגע על רועי. כל הזמן דוחף אותי קדימה, לא מוותר, תמיד דוחק עוד ועוד. אף שנייה לא נעלמת לו, אף תנועה עקומה שלי לא נסתרת. אני מרגיש שכל סנטימטר שיורד בהיקף חתום על שמו. כך גם עדינה בכר הדיאטנית שלי,  שכל הזמן שולחת לי סמסים ומיילים. בדרך כלל אחרי פינה בלילה כלכלי כשהיא רואה שטעמתי ניוקי בשמנת, אני מקבל הודעות מודאגות ממנה. איזה כיף להיעזר באנשים כאלה.

 

הצלע השלישית שלי זה רפי קרסו שבודק אותי רפואית. עוד שבועיים אני עושה עוד סדרת בדיקות וכולי תקווה שהכל כבר יהיה מאוזן. בלי ששמתי לב הגעתי לאמצע הדרך. נותרו עוד שלושה חודשים לתהליך ואני מרגיש אופטימי.

 

חצי שנה - 20 קילו. לטורים הקודמים:

הקשיים של ההתחלה

חרדה וסיפוק נפגשים באילת

פיתויי האוכל בקפריסין

חיפוש אחר הסופגניה המושלמת

חוגג מינוס 5 קילו

עדכון מהרי האלפים המושלגים

המשקל הוא לא הכל

הרעב הוא התבלין הכי טוב שיש

שבוע של אורז ומים

 

>> רוצים לעודד את ניב גלבוע? הכנסו לפייסבוק שלו

 

>> צפו בפרק הראשון: ניב גלבוע עולה על המשקל ופוצח בדיאטה

 

>> צפו בפרק השני: אופטימיות זהירה

 

לכל הביקורת של ניב גלבוע

 
עוד כתבות במדור חצי שנה - 20 קילו
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.