סודות מבית אמא

 
אנחנו לא לגמרי אובייקטיבים, אבל תראו איזה אמא יפייפיה
אנחנו לא לגמרי אובייקטיבים, אבל תראו איזה אמא יפייפיה צילום: ניב גלבוע
 
עודכן 11:06 19/02/2012

להבדיל מהבן אנין הטעם, אמא של ניב גלבוע לא אוהבת לאכול בחוץ, לבשל או להוציא המון כסף על מסעדות. אבל רגע לפני יום האם, ניב גלבוע מחליט להפתיע ולצרף אותה לביקורת במסעדת כתית. וגם: איך מתקדמת הדיאטה ומה הסוד הגדול שמונע ממנו לבלוס ולהתנפל על האוכל. טור אישי

 
 
 
 
 

אם תשאלו את אמא שלי, שולמית גלבוע, היא תספר לכם שהיא זו שאשמה בהשמנה שלי. היא תמיד מספרת איך אמא שלה היתה מכריחה אותה לאכול, ואפילו פעם נתנה לה סטירה שסירבה, ולכן כשאני הייתי תינוק, כראקציה לילדות שלה, היא עודדה אותי בחיבוקים ונשיקות כל פעם שהכנסתי משהו לפה. כך זה נמשך, עד שלטענתה, למדתי שיש פרס על כל ביס ואכלתי המון. אני לא מתחבר כל כך לתאוריה הזו אבל מי שאני שאמנע מאמי קצת רגשות אשם?


השבוע היא חגגה הוצאת ספר חדש שלה. השביעי במספר. גם הוא, כמו הקודמים שלה, הפך תוך שבוע לרב מכר. חיים בהמתנה שמו, ואם הייתם לאחרונה בחנות ספרים, לא יכולתם לפספס את הערימה של הספרים. ספר מצויין דרך אגב.

 

בהחלטה של רגע החלטתי להזמין אותה למסעדה. להצטרף אלי לביקורת. אין דבר יותר משעשע מאשר להזמין את אמא שלי למסעדה. בניגוד לבן שלה, היא לא אוהבת לאכול בחוץ, מעדיפה בבית ובכלל הבישול הוא ממנה והלאה. שנים היא היתה מכינה עוף מכובס. נוראי. במרק זך ומשמים. מדי פעם היתה מפתיעה בטבעול.

 

למסעדות מעולם לא יצאנו. ״יש סדר עדיפויות, אנחנו נקנה ספר, אבל לא נאכל בחוץ", היה המשפט השגור. בבית היו אלפי ספרים, והמקום היחידי שאכלתי בו בחוץ בילדותי היתה המנזה באוניברסיטה, כי שם לימדו אז ההורים שלי. ילדות ממש עשוקת מסעדות. רק בגיל 16 הלכתי פעם ראשונה למסעדה עם חברים. מאז כל פעם שסיפרתי להורים שלי חוויות קולינריות -  כמו על הפעם ההיא שאכלתי אצל שף בצרפת ב-400 יורו - הם היו מביטים בי בתמיהה כלא מבינים, מה לילד הזה ולנו?


לקחתי את אמא שלי לכתית. אחת המסעדות היקרות בתל אביב. היה ברור לי שאני יוצר קונפליקט מבוקר, הרי ברור שהיא תתעלף מהמחיר הגבוה שמשלמים לאוכל. ובכלל כל השירות המוקפד יעשה לה לא טוב. צפו להפתעות. הפינה הזו תשודר ביום האם (לדעתי ביום חמישי הקרוב).

 

עוד צעד לקראת המטרה

השבוע הזה עבר לי כמו כל שבוע רגיל בחיי. ואז הבנתי שכנראה המשימה שלי מתקדמת יפה. אני לא מרגיש בדיאטה, אני לא חושב כל שנייה על אוכל. הכל זורם בטבעיות. רק במבט לאחור אני מבין שהשבוע הזה, בהשוואה לכל שבוע אחר בשנה שעברה למשל, הוא שונה מהותית.

 

פעם הייתי אוכל בלי אבחנה. שעות שוכח לאכול ואז חוטף רעב ומחסל פיצה. לא הייתי מתעמל. הייתי אוכל כמויות ענק למרות שכבר שבעתי. השבוע הזה אני אוכל כל 3 שעות ותמיד הבטן שלי מקרקרת בדיוק בזמן. אני אוכל קצת כל פעם ומרגיש שובע מיידי ולא פחות חשוב אני מחכה בכיליון עיניים לכל אימון גופני עם רועי אברג׳יל וכשאין אימון אני מוצא את עצמי הולך יותר ברגל, נוסע על אופניים במקום לתפוס מונית, ממש אדם אחר.

 

השבוע אני מצלם את השקילה אצל עדינה בכר הדיאטנית לקראת הפרק השלישי בסדרת הדיאטה שישודר בסוף החודש. לפעמים אני חושש שאם כל כך קל לי, אז אולי בעצם אני לא מרזה. אבל החורים בחגורה מספרים סיפור אחר, גם הבגדים שנעשים רפויים, וגם התגובות שאני מקבל ברחוב מאנשים.


הטיפ של עדינה
ארוחות הביניים הן מה שגורם לנו לא לטרוף בארוחות הגדולות. אפשר לעשות שלוש כאלה ביום, ממש כל שלוש שעות שלפני ואחרי ארוחה גדולה. מה אוכלים? אני מנשנש שקדים, קרקרים ויוגורט קל מתוק. לפעמים אני אוכל חצי סנדוויץ בבית קפה, או אפילו סלט ענקי עם פרוסת לחם והרוטב כמובן בצד. נשמע המון? זה מה שכיף זה מרגיש הרבה אבל לא משמין.

 

חצי שנה - 20 קילו. לטורים הקודמים:

הקשיים של ההתחלה

חרדה וסיפוק נפגשים באילת

פיתויי האוכל בקפריסין

חיפוש אחר הסופגניה המושלמת

חוגג מינוס 5 קילו

עדכון מהרי האלפים המושלגים

המשקל הוא לא הכל

הרעב הוא התבלין הכי טוב שיש

שבוע של אורז ומים

לנצח את הגוף

בדרך למחוזות רחוקים וטובים

 

>> רוצים לעודד את ניב גלבוע? הכנסו לפייסבוק שלו

>> צפו בפרק הראשון: ניב גלבוע עולה על המשקל ופוצח בדיאטה

>> צפו בפרק השני: אופטימיות זהירה

 
עוד כתבות במדור חצי שנה - 20 קילו
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.