אפטיות כחול לבן

 
משדר מהטקס הממלכתי בהר הרצל
משדר מהטקס הממלכתי בהר הרצל צילום: עצמי
 
עודכן 09:14 29/04/2012

מרפסות מיותמות מדגל, רחובות שוממים ומנגלים שנעלמו מצידי הדרך. ניב גלבוע מנסה להבין לאן נעלמו האושר והחגיגות מרחובות העיר. טור אישי

 
 
 
 
 

לא יודע מה איתכם, אבל אני הרגשתי משהו שונה ביום העצמאות הזה. דבר ראשון, הרבה פחות דגלים. הילדים בצידי הדרכים לא עשו השנה עסקים טובים, כך גם המתפרות הסיניות. רוב מוחץ של מכוניות היו נטול דגלים, מרפסות רבות נותרו מיותמות מדגל. גם הרחובות לא ממש שקקו עצמאות.

 

נכון, היו מופעי בידור והרבה זמרים שהתפרנסו יפה בשלוש שעות של הופעות, אבל קחו את רחוב בוגרשוב בתל-אביב כדוגמה. כל שנה ביום העצמאות הוא הומה אדם בצורה יוצאת דופן. משפחות, זוגות ובודדים צועדים בתהלוכה בלתי נגמרת לחוף הים לצפות במטס. השנה היה ריק. אפילו בתי הקפה הרבים הציגו לראווה כורסאות מיותמות ושמשיות שלא שימשו איש. גם המטס היה חיוור ולא מעניין.


ערב קודם שידרתי את הטקס הממלכתי בהר הרצל. הדלקת המשואות. ישבנו מתחת למנופי ענק שהחזיקו את הקונסטרוקציה, מפחדים שכל רגע יפול עלינו זרקור. בדרך חזרה לת"א, אחרי הטקס, בכביש מספר 1, הבליחו זיקוקים מחגיגות מקומיות לאורך הדרך. אפילו הם היו חיוורים השנה.

 
זיקוקים בין המנופים
זיקוקים בין המנופים צילום: ניב גלבוע

אבל אולי מה שמסמל בעיקר את חוסר החגיגיות ביום העצמאות היו המנגלים לצידי הדרך, שכמעט ונעלמו. כל שנה אני נוסע בעיר, עובר ליד איי תנועה זעירים ומביט בהשתאות באנשים שעושים מנגל על פיסת דשא צהבהבה בין מכוניות חולפות. זו תופעה יוצאת דופן, לא ממש מחמיאה, קצת דוחה אפילו.

 

בדרך אלוף שדה למשל תמצאו בכל שנה משפחות עמוסות בשר וילדים שיושבות לצד הכביש ומנפנפות כאילו עצם אכילת הפיתה עם הקבב היא היא מהות יום העצמאות. כשחושבים על זה, כל חג אצלנו מקושר למאכלים, ואם בפסח אנחנו אוכלים מצות ובעיקר את אותן עוגיות שקדים וקוקוס משמינות וטעימות, בחנוכה את הסופגניות, בפורים את אזני ההמן וכן הלאה, וכן הלאה, יום העצמאות זהו יום הבשר. ולא שמדובר בבשר טוב. נהפוך הוא. נקניקיות, וזה ידוע, עשויות משאריות דוחות במיוחד של תרנגולות. כך גם הבשרים הטחונים למיניהם, שמכילים יותר שומן וגידים מבשר.

 

ומה אפשר לצפות מחבילת נקניקיות שעולה פחות מעשרה שקלים? מה ישימו לכם שם? רצועות של פילה מיניון? או למשל תחשבו על החומוס שנמכר בכמויות ענק ברשתות השיווק. קראתם פעם על העטיפה ממה הוא עשוי? למעלה מעשרים אחוזי שומן. ממש ממרח מרגרינה דוחה בטעם חומוס. אבל השנה כאמור, גם לא היה מי שיאכל את החומוס, הנקניקיות, ההמבורגרים והקבב לצידי הדרך. נכון, פה ושם עדיין אפשר היה לראות מנגליסטים מנפנפים, אבל אלו היו מיעוט שבמיעוט.


למה? מה השתנה ביום העצמאות הזה מקודמו? למה אין שמחה ואין סממנים של אושר ברחובות? המצב הכלכלי? ובכן הוא לא ממש השתנה. בכלל לדעתי כל הבעיות שלנו כולן  נותרו זהות. לא נפתר דבר, לא באיראן ולא בתחום המחאה החברתית, לא בבידוד בעולם, ובוודאי שלא  במרקם ובפערים החברתיים. אבל אולי השנה הזו, בחג הזה, פשוט האפאטיות השתלטה עלינו. וכך בלי שמרגישים שמשהו ישתנה, בלי שמרגישים שמישהו מקשיב, כבר אין כוח לחגיגיות יוצאות דופן ברחובות. ואולי גם אחרי 64 שנים, כבר לא מרגישים צורך לחגוג דבר שנראה מובן מאליו. יש מדינה, היא נשארת, היא לא הכי טובה בהרבה בחינות, אבל זה מה שיש. ממש לא סיבה להתרוממות רוח וחגיגה. מקסימום, נאכל איזה נקניקיית ציפורניים, ונשתה כוס של קולה חמימה ונקווה שבשנה הבאה נרגיש קצת יותר טוב.

 

חצי שנה - 20 קילו. טור אישי:

בדרך לתערוכת היין

דיווח מתערוכת היין

הולך נגד הרוח

טייס ליום אחד

אתם שאלתם - ניב גלבוע עונה

חג האבסה שמח

נהנה מהרגע -  נזכר בעבר

ניב גלבוע צועד על קיבתו

 

>> רוצים לעודד את ניב גלבוע? הכנסו לפייסבוק שלו

>> צפו בפרק הראשון: ניב גלבוע עולה על המשקל ופוצח בדיאטה

>> צפו בפרק השני: אופטימיות זהירה

>> צפו בפרק השלישי: נא להדק חגורות • ניב גלבוע יורד בגדול

 

 
עוד כתבות במדור חצי שנה - 20 קילו
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.