הפיה הירוקה חוזרת • כל מה שרציתם לדעת על אבסינת

 
פעם נאסר לשימוש - היום כבר מותר בכל העולם
פעם נאסר לשימוש - היום כבר מותר בכל העולם צילום: יח"צ
 
עודכן 07:37 14/01/2013

כיצד הפך השיקוי הירוק ששימש בעבר לצורכי רפואה לאחד מהמשקאות השנויים ביותר במחלוקת ברחבי העולם? כל מה שרציתם לדעת על אבסינת. וגם: אבסינת חדש בטעמים הפונה לקהל הצעיר

 
 
 
 
 

"בכמויות גדולות, הוא לבטח יגרום לאנשים לחזות במראות מוזרים ולהתנהג בדרכים מוזרות", אומר ג'ד אדמס, מחבר הספר "אבסינת זוועתי: תולדות השד בבקבוק". "הוא נותן לאנשים רעיונות משונים ובלתי רגילים שלא היו עולים בדעתם ברגיל, בשל השפעותיו הממריצות על המוח."

 

אָ‏בְּ‏סִינְתְ (Absinthe או Absinth) הוא משקה חריף השייך למשפחת משקאות האניס. המשקה מכיל לרוב אחוז גבוה של אלכוהול ומתובל בתמציות צמחים, בהן צמח הלענה או לענת האבסינת. צבעו ירוק, וטעמו מזכיר אניס.

 

מקורו המדויק של האבסינת אינו ברור. השימוש הרפואי בתמצית צמח הלענה, שנמצא בבסיסו של האבסינת, ידוע עוד מימי מצרים העתיקה, כשהתיעוד הוא משנת 1550 לפנה"ס בקירוב. תמצית צמח הלענה ועלי לענה שהושרו בתוך יין היו בשימוש כתכשירים רפואיים על ידי היוונים הקדמונים. העדות הברורה הראשונה לקיום אבסינת במובן המודרני, כמשקה אלכוהולי מזוקק המכיל כמנון ירוק ושומר, מתוארכת למאה ה-18.

 

שיקוי ירוק לרפואה

האגדה מספרת כי האבסינת החל את דרכו כתכשיר רפואי שנרשם כפטנט על ידי דוקטור פייר אורדינר, רופא צרפתי שברח במהלך המהפכה הצרפתית לשוויץ, בשנת 1790 לערך. באחד מטיוליו בהרים, תוך כדי חיפושים אחר צמחי מרפא שיעזרו ללקוחותיו, מצא הדוקטור את שיח הלענה, חזר לביתו והחל בניסיונות. הוא השרה בתזקיק אלכוהולי ניטרלי על בסיס ענבים צמחים שונים כמו לענה, או בשמה המדעי "ארתמיסיה אבסינתיום", שמן אניס, שומר, אזוב, כוסברה ותבלינים נוספים. לאחר ההשריה זיקק את התערובת והוסיף את פרח הלענה הירוק. המשקה הירקרק שהתקבל היה בחוזק של 68% אלכוהול.

 

מתכון התרופה הועבר לאחיות מנזר הנריוד שבקובה שבשוויץ, והן מכרו אבסינת כסם חיים רפואי. רב סרן בצבא הצרפתי בשם דוּבּה, רכש את המתכון הסודי מהאחיות, ובשנת 1797, יחד עם בנו מרסלן וחתנו אנרי לואי פרנו, פתח את מזקקת האבסינת הראשונה Dubied Père et Fils בשוויץ. בשנת 1805 הם חנכו מזקקה שנייה בפונטארלייה שבצרפת, בשם Maison Pernod Fils‏. המזקקה הצרפתית ייצרה כ-16 ליטר של משקה מדי יום. המשקה הפך לפופולרי מאוד, וניתן לו השם הרשמי: אבסינת. מפה והלאה הביקוש היה גבוה, הייצור גדל פלאים, והגיע באמצע המאה ה-19 ל-25 אלף ליטרים של אבסינת ביום.

 

ומכאן הכל היסטוריה, המשקה הפך למשקה הלאומי של צרפת, התפשט בכל רחבי אירופה ונדד אף לארה"ב. הכינוי שדבק במשקה בגלל צבעו היה "הפיה הירוקה".

 

עליה מטאורית ונפילה בסופה

עד שנות הארבעים של המאה ה-19 הלכה וגברה מידת ההצלחה של האבסינת. המשקה, שניתן לחיילים הצרפתים כתכשיר להקלה על חום, הפך למבוקש מאוד והחל להימכר בהצלחה רבה במסבאות ובבתי המרזח.

 

בשנות השישים של המאה ה-19 היה האבסינת כל כך נפוץ ומצליח, עד שברוב בתי הקפה ומועדוני הקברט החלו לקרוא לשעה חמש אחר הצהריים השעה הירוקה. בשל מחירו הגבוה של המשקה הוא נצרך בתחילה בעיקר על ידי בורגנים ואמנים בוהמיינים אקסצנטרים כמו אמיל זולא, המינגווי, אוסקר וויילד, גוגן, דגה (שצייר את הציור המפורסם "The Absinthe Drinkers"), פיקאסו ו-ואן גוך (שגם הם הרבו לצייר את האבסינת). על ואן גוך מספרים שבאוקטובר 1888 האמן רב עם חברו הצייר גוגן, חזר לביתו והשתכר משתיית אבסינת. בסערת הטירוף שאחזה בו חתך את אזנו השמאלית, עטף אותה ונתן במתנה לזונה שאצלה ביקר לאחר מכן.

 

כשמחירו של האבסינת ירד, לקראת שנות השמונים של אותה מאה, הוא היה למשקה החריף הפופולרי ביותר בצרפת בתקופה ההיא.

 

אליה וקוץ בה

בשנת 1910 צרכו הצרפתים 36 מיליון ליטרים אבסינת בשנה, אך החיים לא היו כל כך קלים מכאן ואילך. בשל המחסור ביין בצרפת בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, החלה צריכה מוגברת של משקאות חריפים בעלי ריכוז אלכוהול גבוה. מכיוון שבמשך הזמן נקשר האבסינת לכמה פשעים אלימים חמורים שבוצעו לכאורה תחת השפעתו, הצליחו ארגוני יצרני היין ו'תנועת ההתנזרות' לגרום לתיוגו של האבסינת כאיום על החברה.

 

המבקרים טענו כי האבסינת מעורר הזיות, הופך את חלק משותיו למשוגעים ולפושעים, ומחולל מחלות שונות ומשונות. לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לאחר דיווחים של מקרי רצח אלימים, שלכאורה נעשו לאחר שתיית אבסינת, החלו ארצות שונות לאסור את מכירת האבסינת והפצתו, ביניהן בלגיה וברזיל, שוויץ והולנד, ארצות הברית, אוסטרליה וגם צרפת.

 

ניסויים רבים נערכו על מנת לגלות מה יש באבסינת שגורם להרגשה המוזרה והמסחררת. המסקנה ברוב המקרים הייתה כי הלענה היא הגורמת לכל הצרות. החוקרים טענו כי יש בה חומר הנקרא תויון, חומר רעיל בעל מבנה כימי דומה ל- THC (חומר פעיל במריחואנה), שגורם לתופעות לוואי של חוסר מנוחה, בחילה, הזיות ועוד מיני מרעין בישין, שהובילו לאיסור על ייצור והפצת המשקה.

 

שובה של הפיה

אך האבסינת לא נעלם לחלוטין, כי היו כמה מדינות, ביניהן בריטניה, ספרד, פורטוגל וצ'כיה, שהמשיכו בייצורו, פרט למזקקי המחתרת בארצות בהן הוא נאסר. חברת פרנו, שנסגרה בשנת 1915, נפתחה שוב בשנת 1920 והחלה לייצר ליקרי אניס נטולי לענה מזן "ארתמיסיה אבסינתיום". המותג המוביל שלהם נקרא "פרנו". מבחינת הטעם היה המשקה הקרוב ביותר לאבסינת המקורי, אך השפעתו הייתה שונה, אחוז האלכוהול שלו נמוך יותר ומינון הלענה נמוך בהרבה מאשר באבסינת המקורי. האיסור על האבסינת בצרפת הביא להגברת צריכת פסטיס ואוזו, שטעמם דומה, אך לא הכילו את צמח הלענה הרעיל.

 

לקראת סופה של המאה ה-20, החלו שוב לייצר אבסינת גם בצרפת ולהפיצו בארצות נוספות, כשמינון התויון שבלענה היה נמוך בהרבה מזה שהיה באחיו הבוגרים. כיום, ייצור ומכירת אבסינת שוב חוקיים למעשה בכל מדינה בה המשקאות החריפים מותרים. חריגה אחת היא ארצות הברית, בה הייצור אסור, אך החזקתו וצריכתו לשימוש עצמי אינן בלתי חוקיות.

 

השמועות על... היו מוקדמות מדי

האבסינת נחשב למעורר הזיות וגורם למחלות, אך אין הוכחות לטענה זו. אין בנמצא מידע על השפעות ארוכות טווח הנובעות מצריכה דלה של הלענה ותוצריה בקרב בני אדם. ההשפעות המזיקות של אבסינת, וכן תכונותיו מעוררות ההזיות, אינן אלא מיתוס שממשיכים לחזור עליו ללא סימוכין מהספרות המדעית.

 

כיום, ידוע שהאבסינת אינו גורם להזיות, במיוחד לא אלו שתוארו במחקרים הישנים. אולם, מורשת האבסינת כמשקה מסתורי, ממכר ומשפיע על המוח מסופרת גם היום, מה שעוזר להפצתו. האבסינת עדיין מוזכר באמנות, בקולנוע, במוזיקה ובספרות. התיאורים רבים ומגוונים, והתדמית של המשקה עדיין פרוצה לכל דמיון, החל כמשקה המעורר תשוקה וכלה כמשקה המכיל רעל.

 

איך שותים את זה?

האבסינת מופק מאלכוהול שמזוקק עם מים ו-12 סוגים של עשבים ותבלינים שכוללים בין היתר: Artemisia Absintium  או Grand Wormwood (לענה במינון קטן), אניס, שומר, זעתר ועוד. לאחר ההשריה עובר המשקה זיקוק נוסף.

 

נהוג לשתות את האבסינת בכמה צורות: כמשקה אפריטיף, בו מוסיפים מים כדי להוריד את אחוז האלכוהול, עם תוספת של משקה קל או בשיטה הייחודית לאבסינת, המהווה אטרקציה מרהיבה לסביבה. מוזגים אבסינת לכוס שוט עד לגובה 3/4 הכוס. ישנן גם כוסות שעוצבו במיוחד עבור המשקה, ובהן סימנים מיוחדים לשיעור המנה המרוכזת. מנה אחת של אבסינת נאמדת בכ-30 מ"ל.

 

לוקחים קוביית סוכר ומניחים על כפית מחוררת או רגילה. טובלים את הכפית עם הסוכר באבסינת שבכוס, מוציאים ומדליקים את קוביית הסוכר. מכיוון שאחוז האלכוהול של האבסינת גבוה מאוד תידלק על הכפית להבה קטנה, הסוכר יימס, ובשלב כלשהו יתחילו לטפטף לתוך הכוס טיפות בוערות של סוכר ואבסינת. לאחר שהלהבה דועכת מערבבים מעט ושותים בלגימה אחת.

 

אבסינת בטעמים - חדש!

בימים אלה משקה האבסינת חוזר למדפים בגרסה חדשנית ומתוקה, הפונה לקהל הצעיר. בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון משיקים באופן בלעדי קו חדש של טעמי אבסינת מבית הפסבורג אבסינתHapsburg Absinth. הפסבורג אבסינת, שהושק לראשונה בשנת 1999, הינו מותג בריטי שהפך במרוצת השנים לאחד ממותגי האבסינת המובילים כיום בעולם, עם תפוצה בלמעלה מ-40  מדינות.

 

סדרת המשקאות החדשה הינה ליקר אבסינת בטעמים. הקו החדש כולל מגוון של שישה טעמים: אפרסק, תפוח, אספרסו, וניל, ליקריץ ופטל שחור. המשקה החדש מכיל 33% אלכוהול ומיועד על ידי יצרניו בעיקר לפלח שוק צעיר. בשל מתיקותו ואחוז האלכוהול היחסית נמוך, הוא מיועד להיכנס לקטגוריית משקאות השוטים הקפואים. הרעיון העיקרי מאחורי הפסבורג שוטס, להחזיר את אופנת שתיית האבסינת, שהיה עד כה משקה נישה, בדרך מודרנית וחדשנית המתאימה לשותה הצעיר במאה ה-21.

 

סדרת המשקאות תימכר באופן בלעדי בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון תמורת 39.90 דולר.

 

 

מירה איתן הינה מנהלת התקשורת של יקבי כרמל.

 

 
עוד כתבות במדור יין ואלכוהול
 
רשימת קניות
רשימת קניות
המרת מידות
המרת מידות
טבלת קלוריות
טבלת קלוריות
הדפס מתכון
הדפס מתכון
שלח לחבר
שלח לחבר
xxx
 
פעולות אחרונות
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה 0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.